עפ"ג 26250-11-10

תקציר

שני מערערים, אח ואחות, הורשעו בין היתר במספר סעיפים של מרמה וזיוף, וערערו על חומרת עונשם. על האח, ללא עבר פלילי קודם, נגזרו ארבע שנות מאסר, שבעה חודשי מאסר על תנאי וקנס של 2,000 שקל או שמונה חודשי מאסר, בנוסף לחיוב בפיצוי הקורבנות. על האחות נגזרו 18 חודשי מאסר, שבעה חודשי מאסר על תנאי, קנס של 1,000 שקל או חמישה חודשי מאסר בפועל ופיצויים לקורבנות. העבירות, שבוצעו במשך שנתיים, כללו הוצאת סכומי כסף גדולים מקורבנות רבים במרמה. בית משפט קמא שקל את חומרת העבירות, את תחכום המבצעים ואת ההפסדים הכספיים המשמעותיים שנגרמו להם, כמו גם את הנסיבות המקלות, לרבות הודאות המערערים, אך הגיע למסקנה כי יש מקום למאסר בפועל. בערעור טענו המערערים כי העונשים אינם מידתיים וכי היה על בית המשפט ליתן משקל רב יותר לנסיבות שהובילו לביצוע העבירות ולזמן שחלף מאז ביצוען. בית המשפט דחה את הערעור, תוך שהוא מדגיש את חומרת העבירות, את ההפסד הכספי המשמעותי ואת הצורך לתעדף את האינטרס הציבורי בהטלת עונשים כבדים בגין הונאה כזו. עוד מצא בית המשפט קמא כי בית משפט קמא התייחס כראוי לסוגיית הזמן שחלף מאז ביצוע העבירות וכי נסיבותיהם האישיות של המערערים אינן מצדיקות הקלה בעונשם, במיוחד נוכח חומרת עבירותיהם. המערערים נדרשו להתחיל לרצות את עונשם במועד קצוב ונדרשו להמציא ערבויות כספיות להופעתם.