ע"א 1076/08

תקציר

הערעור מערער על החלטת ההוצאה לפועל בנוגע לטענת המערער כי המשיב חייב לו כספים בגין הפקעת חלקת קרקע ובניין ברחוב יפו בירושלים. הצדדים הגיעו להסכם פשרה, שאושר על ידי בית המשפט, לפיו המשיב יפצה את המערער בגין ההפקעה. מונתה שמאית להערכת שווי זכויותיה של המערערת, והיא קבעה את סכום הפיצוי כ-335,000$, ועוד 20,000$ לדייר מוגן. המערערת טענה כי המשיב לא החזיר את מלוא הסכום והגישה בקשה לביצוע פסק הדין. המשיב טען "פרעתי" – כי החוב כבר הוסדר. מנהל ההוצאה לפועל קיבל את טענת המשיב והורה על עיכוב ביצוע, מה שהוביל להגשת הערעור. הערעור נסוב סביב חמש טעויות לכאורה בהחלטת ההוצאה לפועל, הנוגעות למועד שערוך החוב, ההוראות לחישוב החוב, קיזוז תשלומים, השמטת פיצויים לדייר מוגן ואי פסיקת שכר טרחת עורך דין. בית המשפט לא מצא טעם באף אחת מטענות המערער. נקבע כי יש לחשב את החוב על פי הסכם הפשרה, אשר עיגן את מנגנון התשלום לשער הדולרי היציג במועד התשלום בפועל. בית המשפט קיבל גם את הנחיות ההוצאה לפועל לעניין חישוב החוב ואופן ביצוע הקיזוז, לרבות בגין איחור במסירת החזקה והוצאות משפט. כמו כן, בית המשפט הסכים עם החלטת ההוצאה לפועל להשמיט פיצוי לדייר מוגן, שכן הדייר לא היה צד להסכם וכל קביעה לגבי זכויותיו תהיה אגבית. לבסוף, בית המשפט לא מצא עילה להתערב בהחלטה שלא לפסוק שכר טרחת עורך דין למי מהצדדים, במיוחד נוכח היעדר חוב מאוחד. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם למשיב 15,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין.