ת"א 64308-07-19

תקציר

התובע, יליד 1954, תבע את הנתבעים בגין רשלנות רפואית ברפואת שיניים שהתרחשה בין השנים 2015-2018. הנתבעת הראשונה היא מרפאת השיניים בה קיבל התובע טיפול, הנתבעת השנייה היא הבעלים והמנהל של המרפאה, והשלישית היא רופא השיניים שטיפל בתובע. התובע טען כי הנתבעים התרשלו בטיפול בלסתותיו התחתונות והעליונות, הפרו את החוזה עמו, הפרו את זכויותיו כמטופל, הסתירו מידע וביצעו הליכים ללא הסכמתו מדעת. הנתבעים הכחישו את הטענות לרשלנות וחוסר הסכמה. הם טענו כי עדותו של התובע אינה אמינה וכי הוא הסכים לטיפולים. בית המשפט מצא כי התיק הרפואי שניהלו הנתבעים היה לקוי וכי היו כשלים בטיפול בתובע, לרבות כתרים רשלניים בלסת התחתונה וניתוח הרמת סינוס רשלני בלסת העליונה. עם זאת, בית המשפט לא קיבל את טענת התובע בדבר היעדר הסכמה מדעת, וקבע כי חתם על טופסי הסכמה וקיבל הסברים בשפת האם שלו. בית המשפט מצא גם פגיעה באוטונומיה של התובע, אך מאחר שמצא שהנתבעים התרשלו, הפיצוי בגין פגיעה זו ייכלל בנזקי הכאב והסבל. לגבי הלסת התחתונה, בית המשפט מצא שרק הכתרים התרשלו וקבע את עלות הטיפול המתקן. לגבי הלסת העליונה, בית המשפט קיבל את חוות דעתו של המומחה לפיה ניתן היה להציל חלק מהשיניים באמצעות טיפול חניכיים, אך ספק אם התובע היה מסכים לטיפול יקר זה. עוד קבע בית המשפט כי הנתבעים התרשלו בביצוע ניתוח הרמת הסינוס, אך סבלה של התובעת מהפרשות מהאף הייתה זמנית. לתובע נפסק סך של 150,919 ₪ בגין נזק ממוני, לרבות עלות טיפולים מתקנים בעבר ובעתיד והוצאות נסיעה והוצאות רפואיות. בית המשפט פסק גם 50 אלף שקל בגין נזק לא ממוני, לרבות פגיעה באוטונומיה. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובע סך של 200,919 ₪ ביחד ולחוד, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות.