ת"א 48341-04-19

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעת נזיקין על סך 144,547 ₪ שהגיש תובע, מר עיסאם חורי, נגד שכנתו, גב' רים חורי, עקב הליכים משפטיים שיזם האחרון נגד הראשון. הרקע לתביעה הוא מחלוקת בין הצדדים בנוגע לבנייה וחניה באזור מגורים משותף. הנתבעת, רים, פתחה נגד התובעת בשלושה הליכים: בקשה לצו הגנה, בקשה לצו למניעת הטרדה מאיימת ותלונה במשטרה בגין הסגת גבול וגרימת נזק לרכוש, שהובילה לבקשה שלישית למתן צו למניעת הטרדה מאיימת. התובע טען כי מעשיו של הנתבע מהווים עוולות של נגישות ורשלנות, וכן השמיצו אותו וזייכו אותו בפיצויים. השופט קיבל חלקית את הטענה. הם קבעו כי עוולת הנגישות אינה חלה במקרה זה, שכן ההליכים שיזם הנאשם לא היו הליכים פליליים, והתלונה במשטרה לא הובילה לכתב אישום. זאת ועוד, התובעת לא הביאה ראיות מספיקות לכך שהנתבע פעל בזדון וללא סיבה סבירה. עם זאת, השופט מצא את הנתבע אחראי לרשלנות. הם הגיעו למסקנה כי הנתבעת לא עמדה בחובת הזהירות שלה כלפי התובעת בכך שלא פעלה בסבירות ובתום לב במהלך ההליך המשפטי. באופן ספציפי, היא לא חשפה את כל העובדות הרלוונטיות, ניפחה את טענותיה ולא בחרה את הערוצים המשפטיים המתאימים. רשלנות זו גרמה לתובע עוגמת נפש והפסד שכר חלקי בעת הפקדת נשקו, לו נזקק לעבודה. השופטת פסקה לתובע פיצוי בסך 21,000 ₪ לצד 5,000 ₪ הוצאות משפט. סכום זה נמוך משמעותית מהסכום של 144,547 ₪ שנתבע, שכן מרבית נזקיו הנטענים של התובע לא הוכחו. השופטת ביקשה לאזן בין הצורך למצות את הדין עם הנתבעת על מעשיה הרשלניים לבין הימנעות מהגשת תלונות והליכים משפטיים מוצדקים. הנתבע חויב לשלם לתובע את הפיצויים ושכר טרחת עורך הדין בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.