ת"א 73782-01-23

תקציר

המבקשת, המצויה בסכסוך רכושי עם בעלה לשעבר (המשיב מס' 1) ומספר צדדים נוספים, ביקשה סעד זמני בדמות צו מניעה להפסקת מכירת דירה הרשומה על שם בעלה. לטענת המבקשת, הייתה לה זכות בדירה על בסיס כוונה לכאורה לחלוק ברכוש במהלך נישואיהם. בית המשפט, לאחר שבחן את הראיות שהוצגו, מצא כי המבקשת לא הביאה ראיות מספיקות לכאורה לתמיכה בטענתה. השופטת ציינה כי טענותיה של המבקשת בנוגע לתרומתה הכספית לדירה, כגון תשלומי משכנתא ושיפוצים, לא הוכחו ובחלק מהמקרים אף סותרות את עדותה שלה. זאת ועוד, התנהלותו של המשיב מס' 1 הצביעה על כך שהוא רואה בנכס את בעלותו הבלעדית, שכן הוא פעל באופן עקבי ללא התייחסות לזכויותיו הנטענות של המבקש. באשר למאזן הנוחות, מצא בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה שייגרם לה נזק בלתי הפיך אם לא יינתן סעד זמני, מה גם שהדירה אינה מקום מגוריה. מנגד, לנושיו של המשיב מס' 1 היו תביעות תקפות הממתינות לפירעון שנים רבות. בית המשפט התחשב גם בשיהוי המשמעותי של המבקשת בהמשך תביעתה, אשר הצביע על חוסר דחיפות וסתר את בקשתה לסעד זמני מיידי. לאור שיקולים אלה, הבקשה לסעד זמני נדחתה ברובה, למעט סכום של 250,000 ₪ שיעוכב על ידי כונסי הנכסים. המבקש חויב לשאת בהוצאות המשיבים, בסך 7,500 ₪, בתוך 30 יום מיום מתן ההחלטה. ההחלטה התקבלה בהיעדר הצדדים.