דב"ע מז/89 - 02

תקציר

הערעור עוסק בשאלה האם עובד לשעבר של בנק אוצר החייל בע"מ זכאי לדמי אבטלה. המשיבה, עובדת הבנק למעלה מתשע שנים, קיבלה מכתב פיטורים לפיו העסקתה תסתיים ביום 1.11.84, על פי שיקול דעת ההסתדרות וועד עובדי הבנק, וכי שכרה ישולם עד ליום 31.3.85. עוד צוין במכתב כי תשלום שכר זה מהווה הודעה מוקדמת בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי של עובדי הבנק. המשיבה תבעה את הבנק לבטל את פיטוריה אך ללא הצלחה. בית הדין האזורי בתל אביב פסק תחילה לטובת המשיב, בקובעו כי תקופת הפיטורים צריכה להיכלל בתקופת הזכאות לדמי אבטלה. הבנק ערער על החלטה זו, וטען כי אין לראות בתקופה זו הודעה מוקדמת רגילה אלא פיצוי בגין הפרת חוזה. המשיב תמך מנגד בפסק דינו של בית הדין המחוזי. ערכאת הערעור הסכימה עם עמדת הבנק. הם קבעו כי מעמדו של המשיב כ"עובד" לא נקבע על פי התוויות בהן השתמשו הצדדים אלא על פי בחינת הנסיבות. הכוונה שעמדה מאחורי מכתב הפיטורים, והתייחסותו לכך שהמשיב חדל להיות עובד הבנק החל מיום 1.11.84, הצביעו על כך שיחסי העבודה נועדו להסתיים במועד זה. התשלום עבור התקופה שלאחר מועד זה נחשב כתשלום חד פעמי במקום הודעה מוקדמת, להבדיל אותו מתשלומי שכר רגילים. זאת ועוד, בית המשפט ציין כי המשיבה לא הייתה "מבוטחת" בתקופה זו כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, אשר חייב אותה להיות עובדת עם הפרשות שכר המשולמות על ידי המעסיק. מאחר שלא עמדה בתנאים לדמי אבטלה, היא לא הייתה זכאית להם, ללא קשר לדמי הביטוח ששולמו עבורה. לפיכך התקבל הערעור, והתקופה המדוברת לא נספרת כחלק מתקופת הזכאות לדמי אבטלה.