עת"מ 53607-10-13

תקציר

העותר, המתגורר בסביבת קיבוץ שפיים, ערער על החלטת ועדת הערר המחוזית לתכנון ובנייה מרכז, שאישרה את בקשת קיבוץ שפיים לשימוש חורג בקרקע הסמוכה לקיבוץ. העותר טען כי החלטת הוועדה אינה חוקית משום שאין לו מעמד לערער, וההחלטה עצמה אינה סבירה. ראשית, השופט קבע כי העותר אכן חסר מעמד, שכן אין לו זכות התנגדות לפי חוק התכנון והבניה, וטענותיו בדבר העיכוב בהחלטת הוועדה אינן רלוונטיות. שנית, השופט דן בטענות העותר בנוגע להיתרי הבנייה שניתנו לקיבוץ. נמצא כי המבנה הוקם על פי התוכניות וההיתרים הרלוונטיים, ולכן ההיתרים אינם בלתי חוקיים. שלישית, השופט בחן האם השימוש בקרקע מהווה סטייה משמעותית. נקבע כי השימוש שאישרה הוועדה, שכלל מרכז למידה ומשרדים, לא שינה את אופי הסביבה הקרובה, מה גם שהיה זמני. לפיכך, לא הייתה לבית המשפט עילה להתערב בהחלטת הוועדה. כמו כן, דחתה השופטת את טענות העותרת בדבר השימוש בקרקע עבור מי שאינם חברי הקיבוץ, שכן התוכניות לא תמכו בטענה זו. לבסוף, התייחס השופט לבקשת העותר להטיל היטל השבחה על הקיבוץ, אך ציין כי הדבר אינו בסמכותו של בית המשפט, ועל העותר להעלות סוגיה זו בפני הגורמים הרלוונטיים. נוכח ממצאים אלה, דחה השופט את העתירה, והורה לעותר לשלם לכל אחד מהמשיבים הוצאות ושכר טרחה בסך 10,000 ₪.