דב"ע מח/61 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על זכאותה של עובדת לדמי מחלה ולשכר בתקופה של "מזונות הריון". בית הדין קבע כי תעודת העובדת, שהמליצה על שמירת הריון, אינה מהווה ממצא רפואי תקף כנדרש בחוק דמי מחלה. על פי החוק, דמי מחלה נועדו להבטיח אובדן הכנסה הנובע מאי יכולת לעבוד עקב בריאות לקויה וצריכים להתקיים שני תנאים: אי יכולת לעבוד וסיבה רפואית לאי יכולת זו. התעודה שסופקה על ידי העובד לא עמדה בדרישות אלה. בנוסף, הודגש בפסק הדין כי החוק וההסכמים הקיבוציים נבדלים זה מזה בהפרשותיהם לדמי מחלה במהלך ההיריון. בעוד שחלק מההסכמים הקיבוציים קובעים זכאות לדמי מחלה עבור מזונות הריון, אחרים אינם מתייחסים לנושא. שירות המדינה מתייחס להיעדרות בשל שמירת הריון כהיעדרות מחלה, אך תקנות המבטחים מחריגות אותה במפורש. בית הדין הדגיש כי על המחוקק, הצדדים למשא ומתן הקיבוצי והצדדים לחוזה להתייחס לסוגיית מזונות ההריון. השכר, הודגש בפסק הדין, משולם עבור עבודה, ותקופות שאינן עבודה נחשבות לתנאים סוציאליים. מאחר שהחוק, ההסכם הקיבוצי והנוהג אינם מזכים את העובדת בשכר עבור דמי שמירת הריון, לא חויבה העובדת בשכר עבודה או בדמי מחלה בגין תקופה זו. הערעור נדחה, והעובד חויב לשלם הוצאות למשיב.