פש"ר 2183/03

תקציר

התיק סובב סביב חברה שפתחה בהליכי פירוק מרצון, אך בהמשך ביקשה לחזור בה מהחלטתה. המחלוקת היא האם נדרשת התערבות של בית המשפט לפירוק כדי לבטל את הליכי הפירוק מרצון, או שמא החברה יכולה לחזור להיות חברה פעילה באמצעות החלטה פשוטה. רשם החברות והכונס הרשמי טוענים כי נדרשת מעורבות בית המשפט, בעוד החברה סבורה כי יש לאפשר לה לבטל את הפירוק באותו אופן שבו החל - באמצעות החלטה מיוחדת שנמסרה לרשם. היעדר הוראה ספציפית בפקודת החברות מוסיף מורכבות, אך השופט מדגיש כי ניתן לבטל הליכי פירוק מרצון על פי הדין הקיים. השופט מבקר את עמדת הרשם, המובילה למצב אבסורדי בו פירוק מרצון הופך לבלתי הפיך, בניגוד לפירוק כפוי. במקום זאת, השופט מצדד בחברה, וקובע כי הביטול צריך לשקף את תהליך ייזום הפירוק מרצון: החלטה מיוחדת של החברה, שאולי תצורף למסמכים פורמליים נוספים. החלטה זו מוצדקת משום שהליך הפירוק מרצון שייך לתחום המשפט המסחרי הפרטי, ונושים, משתתפים או צדדים שלישיים יכולים לפעול במידת הצורך. עוד מדגישה השופטת כי סעיף 335 לפקודת החברות, עליו מסתמך הרשם, נתון לשיקול דעת ונועד לפתור סכסוכים מורכבים בעת פירוק מרצון, ולא דרישת ביטול מחייבת. עוד מציינת השופטת כי תפקידו של הרשם הוא מנהלי-טכני, ואין לו סמכות מהותית לפקח על החברה בעת פירוק מרצון. לפיכך, הבקשה לביטול הליכי הפירוק מרצון מאושרת, והחברה יכולה לחזור לפעילות ללא התערבות בית המשפט. ההחלטה תועבר לממונה על החקיקה ותהיה נתונה לצדדים ממועד ההחלטה.