בר"ע 19926-02-23

תקציר

הערעורים הוגשו בעקבות פסק דין בסכסוך בין עובד למעסיק שנבע מהפרת תניית אי תחרות על ידי העובד לאחר סיום עבודתו. המעסיק ביקש לפתוח מחדש את התיק על בסיס טענות וטענות חדשות, שהעובד התנגד להן, בטענה שהן כבר נדונו והוכרעו בפסק הדין הראשון ולכן מוצו. בית הדין הסכים עם העובד, וחילק את טענות המעסיק לשתי קטגוריות. הקטגוריה הראשונה כללה תביעות שהוכרעו באופן סופי בפסק הדין הראשון ולא ניתן היה לדון בהן מחדש, כגון קיומו של סוד מסחרי ותביעות הפרת חובת אמונים. הקטגוריה השנייה כללה תביעות שהוכרעו על סמך הנסיבות שהוצגו בפסק הדין הראשון, והותירה פתח לאפשרות של עילות תביעה חדשות המבוססות על עובדות שנוצרו לאחר פסק הדין. עם זאת, המעסיק יצטרך להציג באופן מפורש וברור את עילות התביעה החדשות הללו. באשר לטענה שכנגד של המעסיק בדבר ההסכמה לשיתוף פעולה בתחנת רמת חובב, לא מצא בית הדין עילה להתערב בהחלטת בית הדין האזורי שלא לפטר אותה על הסף. בית הדין פסק גם על מהותו של חלקו השני של סעיף 8.1 בחוזה העבודה, שעניינו תשלום התמורה. בית המשפט קבע כי השאלה טעונה פרשנות ולא ניתן לדחות אותה על הסף, אך הבהיר כי הפרשנות תנבע מהעמדה לפיה תניית אי התחרות בטלה. טענות העובד בדבר אי מחיקת תביעות הקשורות לסעיף זה והתביעה שכנגד בדבר רמת החובבנות נדחו. המעסיק חויב לשלם לעובד הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ בשל אי תיקונו כראוי של תביעתו שכנגד, דבר שהאריך את ההליך המשפטי. שני הערעורים התקבלו באופן חלקי, ולמעסיק ניתנו 30 יום לשלם את הוצאות העובד.