תלה"מ 48940-07-20

תקציר

פסק דין זה דן בתביעת נזיקין שהגישה אישה נגד בעלה לשעבר, הנתבע, בעקבות גירושיהם. התובעת טענה כי הנתבע חשף אותה לאלימות פיזית, מילולית, כלכלית, פסיכולוגית ומינית במהלך נישואיהם, וגרם לה סבל רב ועוגמת נפש. בית המשפט פסק לטובת התובע והגיע למסקנה כי התנהגותו האלימה של הנתבע מהווה עוולת תקיפה לפי הדין הישראלי, הפוגעת באוטונומיה וברגשות של התובע וגורמת לו נזק נפשי. כמו כן, בית המשפט קבע כי הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע, ובכך הצדיק את טענת הרשלנות. השופט מצא את עדותה של התובעת ושל ילדיה כמהימנה, ותמך בגרסתה של התובעת על התעללות קשה ופחד במהלך הנישואין. לעומת זאת, עדותו של הנתבע לא הייתה עקבית ולא הצליחה להפריך טענות אלה. עדויות מומחים פסיכיאטריות תמכו אף הן בטענת התובעת, אבחנו אותה כסובלת מהפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) וקשרו אותה ישירות להתעללות שעברה במהלך נישואיה. השופטת קבעה כי לתובע אכן נגרמו נזקים ועוגמת נפש כתוצאה ממעשיו של הנתבע, הראויים לפיצוי. הסכום שנפסק היה 150,000 ₪ עבור כאב וסבל, ועוד 10,000 ₪ עבור נזקים אחרים, שישולמו בתוך 60 יום. כמו כן חויב הנתבע בהוצאות המשפט של התובע, בסך 15,000 ₪. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות התובע בדבר לשון הרע ופגיעה בפרטיות, וקבע כי אין די ראיות לביסוס טענות אלה. בסופו של דבר, הגיעה השופטת למסקנה כי יש לקבל את דין התביעה באופן חלקי, ונמצא כי הנתבע חייב לפצות את התובע בגין הנזקים שנבעו מהתנהגותו האלימה לאורך שנות נישואיהם.