ע"פ 4147/06

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למקרה טרגי של רצח תינוקות, שבו צעירה בדואית, שנכנסה להריון בגיל 19 עם בן דודה, חנקה את בנה שזה עתה נולד זמן קצר לאחר הלידה. המערערת, שחששה לחיי משפחתה בשל נסיבות הריונה, קיבלה החלטה נואשת לשים קץ לחיי תינוקה. היא הואשמה ברצח והודתה באשמה, מה שהוביל לכך שבית המשפט המחוזי גזר עליה שבע שנות מאסר. בערעור על פסק דין זה הוצגו שתי נקודות מבט מנוגדות. השופט א.א. לוי הדגיש את קדושת החיים ואת הסלידה שחשים כלפי הורה הנוטל את חיי ילדו. הם טענו כי עונשו של בית המשפט המחוזי הולם ויוצר את האיזון הנכון בין עיקרון זה לבין הנסיבות המקלות שהציגה ההגנה. נסיבות אלה כללו את השכלתה המצומצמת של המערערת, את לחצי הערכים המסורתיים של קהילתה ואת מצוקתה האישית. עם זאת, המשנה לנשיאה א' ריבלין נקט גישה אמפתית יותר, והכיר במעמדה של המערערת כקורבן לנסיבותיה. המשנה לנשיאה ריבלין הדגישה את ההזנחה החברתית והחינוכית שחוותה המערערת לאורך חייה, שהביאה אותה להאמין כי סיום חיי תינוקה הוא האפשרות היחידה בפניה. הם טענו לעונש מופחת של חמש שנים, וסברו כי יש להבין את מעשיה של המערערת, אף שהם נתעבים, במסגרת השקפת עולמה המוגבלת וניסיון חייה. בסופו של דבר, דעת הרוב, כפי שקבע השופט לוי, אישרה את עונש שבע שנות המאסר המקורי של בית המשפט המחוזי. פסק הדין הכיר במורכבות המקרה ובקיצוניות נסיבותיו של המערער, אך קבע כי חומרת העבירה מחייבת תגובה מחמירה.