בג"צ 5306/22

תקציר

פסק הדין דוחה את העתירה מכמה טעמים. ראשית, ידוע כי בית הדין אינו פועל כערכאת ערעור לבתי הדין הרבניים, והתערבות בהחלטותיהם נדירה ומוגבלת למקרי קיצון ספציפיים. אין כל אינדיקציה לכך שבתי הדין הרבניים חרגו מסמכותם או פעלו שלא בצדק. העתירה נראית כניסיון לערער על פרשנותו של הסכם גירושין ועל הטיפול בעניינים פרוצדורליים מסוימים, הנמצאים שניהם בסמכותם של בתי הדין הרבניים. זאת ועוד, העותר לא מיצה את הליכי הערעור הקיימים במערכת בתי הדין הרבניים, כנדרש בתקדים. במקום לפנות לבית הדין הרבני הגדול – שהיתה אפשרות זמינה – הגיש העותר עתירה זו בטרם עת. מטעם זה בלבד, יש לדחות את העתירה. לבסוף, מצווה העותר לכסות את הוצאותיו של אחד המשיבים, בסך 7,500 רופי. החלטה זו היא סופית, בהתבסס על המידע שנמסר.