ת"א 31560-10-13

תקציר

התובעת, עיריית ירושלים, תבעה את הולילנד תיירות, את בעל המניות העיקרי בה צ'רני, ושתי חברות נוספות, בטענה כי ביצעו מעשי מרמה במהלך המו"מ שהוביל לחתימה על הסכם היטל השבחה בנוגע למתחם הולילנד. לטענת התובעת, הנתבעים הסתירו את העובדה שהולילנד תיירות חתמה על הסכם אופציה עם חברה אחרת, וכי בכוונתה למכור את זכויותיה בקרקע, נשוא היטל השבחה, בתוך פרק זמן קצר. התובעת טענה כי לו ידעה עובדות אלה, לא הייתה מסכימה להסכם היטל ההשבחה, לפיו סכום היטל ההשבחה נקבע על 25 מיליון דולר, והייתה עומדת על סכום גבוה יותר. עוד טענה התובעת כי לא הייתה מסכימה להנחה של 5 מיליון דולר מהיטל ההשבחה בשל הקדמת ההיטל, ששולמה במלואה בתוך שנה וחצי. התובעת דרשה מהנתבעים לשלם את ההפרש בין הסכום ששולם לבין הסכום שהיה צריך להיות משולם על פיו, או לחילופין לשלם 85% מהסכום שנחסך בגין המקדמה. הנתבעים טענו כי התובעת ידעה על הסכם האופציה ועל הכוונה למכור את הקרקע. לטענתם, היוזמה לשלם את היטל ההשבחה מראש בתשלומים של 20 מיליון דולר נולדה אצל התובעת, שביקשה לקבל את הכסף תוך זמן קצר בשל מצוקתה התקציבית. עוד טענו הנתבעים, כי התובעת הייתה מודעת לכך שהחתימה על הסכם היטל השבחה היא צעד הכרחי לקראת חתימה על הסכם מכר לגבי הקרקע, וכי המו"מ שקדם לחתימת הסכם היטל ההשבחה התנהל בצל חוסר הוודאות לגבי גובה היטל ההשבחה. בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים ודחה את טענות התובע. נמצא כי התובעת הייתה מודעת לקיומו של הסכם האופציה ולכוונת הנתבעים למכור את הקרקע בהקדם האפשרי. התובעת עצמה יזמה את ההצעה לשלם את היטל ההשבחה בסך 20 מיליון דולר בתוך פרק זמן קצר, בשל מצוקתה התקציבית והצורך בתזרים מזומנים. מהמשא ומתן שקדם לחתימת הסכם היטל השבחה עולה כי לא היה הסכם מחייב בין הולילנד תיירות לבין הנתבעים האחרים בנוגע למכירת הקרקע. התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים הציגו בפניה מצגי שווא, כי התקיים היסוד הנפשי הנדרש, או כי קיים קשר סיבתי בין המצגים הנטענים לבין חתימת הסכם היטל השבחה. בנוסף, נמצא כי התובע ידע את העובדות הרלוונטיות כבר בינואר 2000, וגם התביעה נדחתה בנימוק של התיישנות. לפיכך נדחתה התביעה, והתובע חויב לשלם את מלוא הוצאות המשפט של הנתבעים ואת שכר טרחת עורכי הדין של כל קבוצת נתבעים בסך של 350,000 ₪, כולל מע"מ (סה"כ 1,050,000 ₪).