ת"א 42447-06-20

תקציר

התובעת, RJM תעשיות מזון בע"מ, סיפקה חומרי גלם למעדניית מיקי תעשיות דגים וסלטים בע"מ, אשר נכנסה לכינוס נכסים בנובמבר 2019. לטענת RJM, בעלי המניות והדירקטורים של מיקי, הנתבעים 1 ו-2, יחד עם חברה בבעלותם (הנתבעת 3), רימו אותם בנוגע לקשייו הכלכליים של מיקי, המשיכו לבצע הזמנות גדולות שידעו שלא ישולמו עבורן, והשכירו נכסים למיקי במחיר מופרז, כל זאת תוך התעשרות. הנתבעים טוענים כי RJM ידעה על הסיכונים הכרוכים בעשיית עסקים עם חברה בע"מ והמשיכה לספק חומרים במשך שנים, תוך שהיא מרוויחה מיליונים. עוד הם טוענים כי נקטו צעדים למניעת חדלות הפירעון של מיקי והשקיעו כספים אישיים להצלת החברה. בית המשפט מצא כי הנתבעת 3 אינה מצדיקה את התביעה להרמת מסך התאגיד, שכן היא אינה בעלת מניות והטענה נגדה היא כללית ולא מוכחת. לגבי נתבעים 1 ו-2 בחן בית המשפט את הוראות חוק החברות התשנ"ט-1999, המאפשר לבתי המשפט לייחס חוב של חברה לבעלי מניותיה בנסיבות חריגות, כגון מרמה, או סיכון בלתי סביר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה. השופט קבע כי הנאשמים אמנם לא ביצעו הונאה, אך הם לקחו סיכון בלתי סביר בכך שהמשיכו לבצע הזמנות לאחר 10 באוקטובר 2019, מבלי ליידע את RJM על קשייו של מיקי. הדבר העמיד את RJM בסיכון ניכר והפר את חובת תום הלב שלהם. עוד קבע השופט כי טענות הנתבעים בדבר נטילת סיכון מרצון ואי מתן ערבויות אישיות אינן עולות בקנה אחד עם יחסי הידידות והאמון בין הצדדים. יתר על כן, בית המשפט לא מצא עילה לייחס אחריות אישית לנתבעים על פי דיני הנזיקין, שכן מעשיהם לא היוו רשלנות או הפרת הוראות החוק. לפיכך, התביעה נגד נתבע 3 נדחתה, והתביעה נגד נתבעים 1 ו-2 התקבלה בחלקה. מסך ההתאגדות הוסר, והם חויבו אישית בחובותיו של מיקי מיום 10.10.2019 ואילך בתוספת ריבית. השופט ביקש פרטים נוספים על סכומי הצו מ-RJM בתוך שבעה ימים. כל צד יישא בהוצאותיו עבור נאשם 3, ואילו ההוצאות עבור נאשמים 1 ו-2 ייקבעו בהמשך.