עת"מ 36658-05-23

תקציר

העותר ביקש להיות מוכר כשוכר ממשיך בדירה ציבורית לאחר מות אמו, הדייר החוזי, ולערער על החלטת הרשויות להכיר באחיו כדייר הממשיך היחיד. בית המשפט דחה את העתירה. העותר לא הצליח להוכיח כי התגורר עם אמו ברציפות לפחות ארבע שנים שקדמו לפטירתה, דבר שהיה תנאי לזכאות. בית המשפט הסכים עם החלטת הרשויות, שהתבססה על דוחות מנהליים שהצביעו על כך שהעותר לא התגורר עם אמו בחלק מהשנים הרלוונטיות. טענות העותר, שהתייחסו לאירועים שהתרחשו לפני שני עשורים, נדחו אף הן בשל שיהוי משמעותי ובלתי מוצדק בהגשת העתירה, שפגע ביכולתן של הרשויות לבחון את מצב הדברים בזמנים הרלוונטיים ופגע בעשיית הצדק. השיהוי הכבד ירד לשורש העניין והצדיק את דחיית העתירה על הסף, במיוחד לאור הצורך בבחינה מדוקדקת של תנאי הזכאות בשל משאבי הדיור הציבורי המוגבלים והתורים הארוכים של הזכאים. גם טענותיו האחרות של העותר נדחו, לרבות טענתו כי נפלה טעות בהכרה באחיו כשוכר ממשיך, שכן העותר לא ערער על החלטה זו שנים רבות והשיהוי הכבד הנוכחי לא אפשר לו להעלות טענה זו כעת.