ע"א 552/88

תקציר

בית המשפט דחה את ערעורה של המערערת בעניין הפיצויים שנפסקו למשיבים. ממצאיו של בית משפט קמא בדבר חובת אספקת החומרים והפיצוי בגין נזק שאינו לרכוש הינם עובדתיים וערכאת הערעור אינה יכולה להתערב בהם. למשיבים נפסק פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עוגמת הנפש שנגרמה עקב מעשיו של המערער, אך תביעתם לפיצוי גבוה יותר הייתה שנויה במחלוקת. בית המשפט בחר שלא להתערב בשיקול דעתו של בית משפט קמא בעניין זה. באשר לחיוב הריבית, טען המערער כי היה על בית משפט קמא לקבוע כי גובה החוב צבר ריבית מחודש מאי 1983 ועד למתן פסק הדין ביוני 1988. בית המשפט קיבל טענה זו באופן חלקי וקבע כי הסכום החייב צריך להיות חייב בריבית החל מנובמבר 1983. ריבית זו נקבעת על 11% לשנה על הסכום הדולרי, למעט תקרת הריבית העוקבת אחר הריבית שמשלם בנק ישראל לתאגידים בנקאיים. הסכום יומר לשקלים בשיעור המייצג במועד פסק הדין וימשיך לצבור הפרשי הצמדה וריבית בשקלים עד ליום תשלומו. השופט א' גולדברג והשופט י' מלץ מסכימים עם פסק הדין, והערעור נדחה למעט החריגים האמורים בפסקאות 6 ו-9. בשל הנסיבות, לא ייפסקו הוצאות.