עת"מ 3227/06

תקציר

פסק הדין דוחה את עתירתה של אישה שביקשה להיות מוכרת כדיירת ממשיכה בדיור הציבורי לאחר מות אמה. על פי חוק הדיור, דייר ממשיך - המוגדר כבן זוג, ילד, נכד, הורה או אפוטרופוס של נפטר זכאי או דייר סיעודי, שהתגורר עמו בדירה הציבורית שלוש שנים לפחות - זכאי להמשיך להתגורר בדירה הציבורית. טענת העותרת נדחתה על ידי המשיבות, והובילה להחלטת ועדת אכלוס כי היא אינה דיירת ממשיכת. בית המשפט לעניינים מנהליים הסכים עם החלטת הוועדה, בנימוקים שונים. בית המשפט העדיף את דו"חות הוועדה על פני מסמכים אחרים שהוצגו, וציין כי גופים מנהליים אינם מחויבים לדיני ראיות נוקשים. טענת העותרת כי התגוררה בדירה שלוש שנים לפני מות אמה לא הייתה משכנעת, מה גם שהתנהלותה לאחר המוות חיזקה את הרעיון שהיא לא התגוררה בה. בית המשפט גם הטיל ספק במהימנות התצהירים שהוגשו לתמיכה בטענתה, שהוכנו שנים לאחר האירועים המדוברים. בנוסף, הדגיש בית המשפט את השיהוי של העותרת בהגשת העתירה ואת בקשתה הקודמת להכרה באחיה כדיירת ממשיכת, דבר שהצביע על כך שהיא עצמה לא עמדה בדרישות. פסק הדין מדגיש את תחולתו המחמירה של החוק בכל הנוגע לדיור ציבורי, ומציין כי הכרה בתביעת העותר עלולה להשפיע על דיירים זכאים אחרים. בסופו של דבר נדחתה העתירה, אך בית המשפט התיר לעותרת שלושה חודשים להיערך למעבר שלה מהדירה, ולא נפסקו הוצאות בהתחשב במצבה הכלכלי.