ע"ע 246/08

תקציר

בית המשפט שקל בכובד ראש את הטענות שהציגו הצדדים, כמו גם את פסק דינו של בית הדין האזורי, והחליט לדחות את הערעור. פסק דינו של בית הדין האזורי היה מנומק היטב והתבסס על ראיות עובדתיות מוצקות. במקרה דנן מדובר בשיטה חריגה לחישוב שכרו של המערער, אשר נגזר מעלות ההעסקה ולא מהתעריף השעתי או החודשי הרגיל. המערערת טענה כי שיטה זו אינה ראויה ושוללת ממנה את שכרה הראוי, במיוחד כאשר הוותק שלה גדל וההטבות שלה התייקרו, מה שהפחית את הסכום העומד לרשותה בפועל. עם זאת, בית הדין מצא כי המערערת הסכימה לשיטת חישוב זו לאורך כל תקופת עבודתה ולכן אינה זכאית לפיצויים. בנוסף, הסכים בית הדין עם ממצאי בית הדין האזורי לפיהם דיני עבודה שונים שצוטטו על ידי המערערת לא חלו במקרה זה, לרבות חוק הגנת השכר וחוק פיצויי פיטורים. גם טענתה של המערערת להפליה בתנאי החוזה נדחתה, שכן היא לא הוכיחה כי החוזה שלה נופל תחת ההגדרה של חוזה אחיד, והסכמתה לתנאים לא נחשבה כמקפחת או בלתי חוקית. לבסוף, אישר בית הדין את קביעתו של בית הדין האזורי כי המערערת אינה זכאית לפיצויי פיטורים, שכן היא לא הוכיחה ירידה משמעותית בעומס עבודתה או הרעה מוחשית בתנאי עבודתה. ככלל, שיטת חישוב שכר זו, אף שאינה שכיחה, הוסכמה על שני הצדדים ועל כן היא תקפה, והערעור נדחה כאשר המערערת אחראית לשכר טרחת עורך הדין של המשיבים.