ת"א 27738-02-12

תקציר

פסק הדין דן בתחולתן של ההגנות המוחלטות שמקנה סעיפים 13(9) ו-13(11) לחוק איסור לשון הרע בישראל, על שני פרסומים נפרדים הנוגעים לסכסוך חוזי בין משרד הבריאות לבין חברה בשם אומץ. הפרסום הראשון היה דו"ח ביקורת של מבקר חיצוני שמונה על ידי משרד הבריאות, שמצא חריגות של אומץ מתנאי ההסכם ביניהם. הפרסום השני היה מכתב דרישה שנשלח על ידי עובד מרכז הבקרה התקציבית במשרד הבריאות, שנשלח לעמותת אומץ בדרישה לתשלום של כ-200 אלף שקל על בסיס ממצאי דוח הביקורת. המשיבים, אומץ, טענו כי פרסומים אלה שקריים, חלקיים, ותייגו אותם כ"גנבים", ולכן אין להגן עליהם מכוח חוק איסור לשון הרע. עם זאת, השופט פסק לטובת המבקשים, משרד הבריאות והמבקר, וקבע כי שני הפרסומים נופלים תחת ההגנה המוחלטת של סעיף 13(9) כפרסומים מותרים על ידי רשות מוסמכת. עוד טענה השופטת כי מכתב הדרישה נופל גם תחת חסותו של סעיף 13(11) כפרסום מחדש של דוח הביקורת המקורי, שהיה מדויק והוגן. יתר על כן, השופט קבע כי לא ניתן להחיל את עוולת הרשלנות במקרה זה, שכן הנסיבות מתאימות יותר לעוולת לשון הרע, ואין לעקוף את ההגנות שמציע חוק איסור לשון הרע. מאחר שהפרסומים היו מוגנים, ולא היה שחר לטענות האחרות שהציגו הצדדים, הורה השופט על מחיקת התביעה וחייב את המשיבים לשלם לכל מבקש שכר טרחת עורך דין בסך 5,000 ₪.