ערר 85131/16

תקציר

זהו פסק דינה של ועדת הערר לפיצויים והיטלי השבחה, מחוז תל אביב, בנוגע לערר שהגישו מספר מערערים על החלטת הוועדה המקומית לתכנון ובנייה תל אביב לחייב אותם בהיטל השבחה בגין שימוש חורג בחניון. המערערים טענו כי יש לגבות את היטל ההשבחה רק מהמועד שבו הותר השימוש החורג, ולא בדיעבד. עוד טענו כי יש להטיל את ההיטל על בעלי הקרקע על פי החלקות החדשות המפורטות בתוכנית, ולא על פי מנסחי הרשות לרישום זכויות במקרקעין. בנוסף, הם ביקשו כי היטל ההשבחה יחושב על בסיס נתונים קיימים, ובפרט הכנסות השכירות מהחניון לכל שנה, ולא על פי חישוב שאינו משקף את התקבולים בפועל. הוועדה החליטה כי טענות המערערים בדבר החיוב הרטרואקטיבי בהיטל ההשבחה לתקופה שבין 2010 ל-2013 תקפות במידה מסוימת. הוועדה מתחה ביקורת על החלטת המשיבה לאשר שימוש חורג בדיעבד מבלי לשמוע את הגורמים הרלוונטיים או לנמק את הסיבה לביטול החלטתה הקודמת. עם זאת, הוועדה קבעה כי תקופת החיוב תקוצר לתקופה שמיום 10.7.2013 ועד ליום 9.9.2017, במהלכה התקשרו המערערים בהסכמים עם השוכרים. לגבי התקופה שקדמה ליולי 2013 ציינה הוועדה כי המערערים התנגדו לשימוש החורג, ואילו התקופה המאוחרת יותר התאפיינה בהסכמתם. עוד קבעה הוועדה כי יש להטיל את היטל ההשבחה על הבעלים הרשומים של הקרקע, כפי שעולה מלשכת רישום המקרקעין, אשר השכירו את החניון ונהנו כלכלית מהעסקה. כמו כן, הוחלט כי ימונה שמאי מייעץ שיקבע את שווי ההשבחה הנובעת מהשימוש המופרז לתקופה הנקובה, בהתבסס על השמאות שנערכה מטעם הוועדה המקומית והשומה הנגדית. לאחר מכן תינתן לצדדים הזדמנות להגיב ולבקש דיון משלים בתוך 30 יום. החלטת הוועדה התקבלה פה אחד ופורסמה בכתב ביום 30.12.2019.