תא"מ 22591-07-20

תקציר

השופטת קובעת כי יש לדחות את טענת התובע, שטען ללשון הרע ולפגיעה בפרטיות. התובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהנתבע השמיץ אותו או פלש לפרטיותו. לגופו של עניין, התובע לא הצליח להוכיח כי פרסום הנתבע השפיל אותו או גרם לו נזק כלשהו כהגדרתו בחוק. השופטת מציינת כי גרסתו של התובע לאירועים לוקה בחוסר אמינות ואינה עולה בקנה אחד עם פעולות המשטרה. זאת ועוד, טענת התובע לפגיעה בפרטיות לא הועלתה עד לשלב הסיכומים, דבר המעיד על חוסר אמון של התובע בטענותיו שלו. טענות הנאשם, לעומת זאת, נתמכות בחומר הראיות ועולות בקנה אחד עם העובדות הרשומות. השופט מדגיש את כישלונו של התובע להציג ראיות מרכזיות, כגון קבלה על רכישת מוצרים יום לפני האירוע, אשר הייתה יכולה לתמוך בטענתו. ככלל, השופטת מוצאת את גרסתה של הנאשמת אמינה יותר ומקבלת את הסברה לאירועים. כתוצאה מכך, השופט מורה לתובע לפצות את הנתבע ואת קב"ט בגין הוצאותיהם, בסך 5,500 ₪, בתוך 30 יום.