ת"א 5752-05-20

תקציר

רשות מקרקעי ישראל תבעה חברת רהיטים נתבעת בגין פלישה לחלקת אדמה (חלקה 10/2) שבבעלותה, בדרישה לפינוי ולפיצוי כספי. הנתבעים טענו כי הטענה אינה מוצדקת, וכי יש להם זכות בקרקע על בסיס הסכם פיתוח עם רמ"י. בית המשפט מצא כי הנתבע אכן פלש למקרקעין אך דחה את מרבית טענות רמ"י. חברת הרהיטים לא הייתה החוכרת של מגרש 10/1 הסמוך, כפי שנטען על ידי רמ"י; חברה אחרת החזיקה בחכירה. לפיכך, נדחו הטענות בדבר חדירה של חברת הרהיטים למגרש 10/2 דרך מגרש 10/1. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הנתבע נטע עצי זית במגרש 10/2, וקבע כי העצים היו תמיד במגרש 10/1. עם זאת, בית המשפט מצא כי הנתבעת לא הסירה גדר ממגרש 10/2 לאחר ביטול הסכם הפיתוח, דבר המהווה הסגת גבול. תקופת הסגת הגבול הייתה מ-26 באוקטובר 2017 עד 22 באוקטובר 2020. מנהל מקרקעי ישראל חויב לשלם דמי שימוש נאותים לתקופה זו, שיחושבו לפי שווי השוק של הקרקע ששימשה בפועל, כולל עלויות פיתוח, בשיעור של 2.5%. דמי השימוש הסתכמו בסך 1,160.21 ₪, ולנתבעת ניתן צו מניעה קבוע כנגד המשך הפלישה לקרקע. בנוסף, חויבה רשות מקרקעי ישראל לשלם לנתבע 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין, כאשר שני הצדדים נשאו בשכר טרחת מומחה משלהם. ההחלטה הדגישה את הצורך של מנהל מקרקעי ישראל לנקוט זהירות ומקצועיות בהגשת תביעות, נוכח תפקידם באכיפת זכויות הציבור במקרקעי ציבור.