ת"א 38249-11-15

תקציר

התובע, שעבר כריתת קיבה בשרוול, תבע את בית החולים ואת שני הרופאים המטפלים בגין רשלנות בשלבים שלפני ואחרי הניתוח. השופטת מצאה כי ההסבר שניתן לתובע לחתימה על טופס ההסכמה מדעת אינו מספק, שכן הוא לא הזכיר את הסיכון ל"דליפה", סיבוך משמעותי ממנו חששו המנתחים. עם זאת, השופטת קבעה כי התובעת לא הצליחה להוכיח קשר סיבתי בין היעדר הסכמה מדעת לבין הניתוח עצמו, ולכן הנתבעים אחראים רק לפגיעה באוטונומיה שלה, שבגינה נפסקו לה פיצויים בסך 275,000 ₪. באשר לתביעת הרשלנות הרפואית בשלב שלאחר הניתוח, מצאה השופטת כי הטיפול השמרני בו בחרו הנתבעים, לרבות ההחלטה שלא לבצע בדיקת CT נוספת, היה סביר ובהתאם לפרקטיקה הרפואית המקובלת. השופטת הדגישה כי הטיפול התבסס על מצבה הרפואי של התובעת באותה עת ועל הנתונים הרפואיים הזמינים, וכי הגישה השמרנית מוצדקת לאור השיפור בתסמיניה. השופטת הגיעה למסקנה כי התובעת לא ביססה כל רשלנות מצד הנתבעים ולכן דחתה את טענת הרשלנות.