סע"ש 43341-08-21

תקציר

התובע, עובד בענף הבנייה, תבע את מעסיקו להטבות תעסוקה שונות. המעסיק הודה כי קיימים יחסי עבודה אך טען כי הם היו לסירוגין. בית הדין בחן את הראיות והעדויות ומצא כי העסקתו של התובע לא הייתה רציפה, בניגוד לטענתו. נמצא כי תקופת העסקתה של התובעת הייתה יוני 2013 - יולי 2014, ספטמבר 2015 - דצמבר 2018 ואוגוסט 2019 ואילך. בית המשפט קבע גם את שיעור שכרו היומי של התובע ואת היקף משרתו, ודחה את טענותיו כי תלושי השכר היו פיקטיביים. נמצא כי התובע השתכר את השכר הנקוב בתלושי השכר ועבד 63% מהשעות החודשיות הסטנדרטיות. באשר לנסיבות סיום העסקתו של התובע, הגיע בית הדין למסקנה כי התובע לא הוכיח את טענתו לפיטוריו בעקבות תאונת עבודה. תחת זאת, נמצא כי התובע התפטר. עם זאת, מאחר שהנתבעת לא הוכיחה כי מסרה לתובע הודעה על זכויותיו, בית המשפט הורה לה לשלם פיצוי בסך 1,500 ₪ בגין אי הודעה לעובד. בית המשפט פסק גם ברכיבים שונים נוספים של התביעה, ובהם פדיון חופשה (4,601 ש"ח), דמי הבראה (7,322 ש"ח), דמי חופשה (4,192 ש"ח), דמי נסיעה (התביעה נדחתה), קרן השתלמות (557 ש"ח) ופיצוי לפי חוק הגנת השכר (תביעה שנדחתה כנטושה). בסך הכל חויבה הנתבעת לשלם לתובע סך של 18,172 ₪, כולל הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה. כל צד יישא בהוצאותיו, כאשר הנתבע ישלם לתובע הוצאות מופחתות בסך 4,000 ₪.