רע"א 9287/12

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על הכרה בנכות נוספת ופיצוי לניצול שואה, שכבר הוכר כנכה 100% ומקבל קצבאות. המבקש סבל מפגיעת "נפילה ברגל" ולאחר שהרשויות המתאימות הכירו בתביעה, הועבר המקרה לוועדה רפואית להערכת אחוזי הנכות. הוועדה הרפואית ייחסה 10% נכות, אשר אושרה על ידי הוועדה הרפואית העליונה בערעור. לאחר מכן ערערה הניצולה לבית המשפט המחוזי, אשר נדחתה, מה שהוביל לבקשת רשות הערעור הנוכחית בפני כבוד השופט ז' צפת. פסק הדין מתווה את המסלול הפרוצדורלי לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, תוך הדגשה כי תפקידה של הרשות המוסמכת הוא לקבוע את הזכאות לפיצוי בגין המום הנטען ואילו הוועדות הרפואיות בוחנות את אחוזי הנכות. השופטת צפת קבעה כי לוועדה הרפואית העליונה יש סמכות לדון רק בפגם "טיפת הרגל" ולא בכל ליקוי נוסף אחר, ומאחר שהמבקש לא טען לאחוזי הנכות המיוחסים נדחה חלק זה של הערעור. באשר לטענת המבקש כי הערעור היה צריך להישמע בפני הרכב של שלושה שופטים, מבהיר פסק הדין כי הדבר חל במקרים של ערעורים על החלטות הרשות המוסמכת בעניין הכרה בנכות, ולא במקרים כמו זה, המתמקד באחוזי הנכות. זאת ועוד, השופטת הסכימה עם טענת המשיב כי ההליכים המשפטיים המתמשכים של המבקש, למרות היותו מוכר כנכות של 100%, היו בעייתיים וגוזלים משאבים. עם זאת, מתוך הכרה במצוקתו של המבקש, הפחיתה השופטת צפת את הוצאות המשפט המוטלות ל-3,000 ₪, ועודדה את המבקש לפנות לסיוע משפטי מקצועי. בסופו של דבר, בקשת רשות הערעור התקבלה באופן חלקי, אך ורק בסוגיית ההוצאות, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר בכל יתר העניינים.