חדל"ת 48165-06-20

תקציר

בהחלטה משפטית מיום 12.11.2023 התייחס בית המשפט לתביעת נאמן לפי סעיף 221 לחוק, הדורשת הוכחה של שני מרכיבים: עיתוי הפעולה בתוך שבע שנים לפני הליכי חדלות פירעון והכוונה להעלים נכסים ("יסוד נפשי"). הצדדים הסכימו על העיתוי, אך חלקו על הרכיב השני. הוכחת כוונה היא מאתגרת, שכן היא כרוכה בהבנת מצבו הנפשי של האדם שאינו נוכח, עקב מותו של הפרט ב-22 ביוני 2023. הנאמן טען כי המנוח הסתיר נכסים ונטל הלוואות גדולות לאחר הגירושין, וכי תשלומים על ידי המשיב (בן זוגו לשעבר של המנוח) שלא נרשמו בהסכם הגירושין מעידים על תרמית. עם זאת, בית המשפט מצא בעיה ראייתית מהותית: לא ניתן לחקור את האדם, ואמירות שנאמרו בעבר הושפעו באופן פוטנציאלי מבעיותיו הנפשיות. המשיבה טענה כי עסקאותיה לגיטימיות לפי חוק יחסי ממון וסיפקה תיעוד לתשלומים, בטענה כי מעשיה נעשו בתום לב. חשוב לציין כי בעוד לשון הסכם הגירושין נראתה תמוהה, בית המשפט קיבל את ההסבר כי הוא נכתב כדי להתאים להסדר הידידותי של בני הזוג ולא כדי להונות נושים. העובדה שהמשיבה שילמה אגרה משמעותית עבור מגרש בנכס, נהגה בשקיפות בנוגע לתשלומיה ולא דרשה פירעון, תמכה במסקנתו של בית המשפט בדבר תום לבה. לפיכך, דחה בית המשפט את בקשת הנאמן לבטל את העברת הנכסים, וקבע כי המשיב פעל ללא כוונת מרמה, ולא חויבו בהוצאות. על הנאמן הוטל להגיש המלצות נוספות בעניינו של המנוח עד ליום 26.11.2023.