ת"א 20520-02-19

תקציר

התובע, שנטל הלוואה מהבנק ולא הצליח לפרוע אותה במועד, עיקל את רכבו על ידי הנתבע, שמונה על ידי רשם ההוצאה לפועל ככונס נכסים למימוש רכביו הממושכים של התובע. התובע טען כי הנתבע התרשל בחובת הזהירות כלפיו, כחייב, באחזקת כלי הרכב שנתפסו ובמתן ביטוח מתאים, וכי רשלנות זו גרמה לו נזק. השופט מצא כי הנתבעת לא מילאה אחר הוראות רשם ההוצאה לפועל בדבר תחזוקה תקינה ורציפה של כלי הרכב. במגרש בו אוחסנו כלי הרכב לא ננקטו אמצעי אבטחה מתאימים, והנתבעת התרשלה בבחירתה במגרש זה. הנתבעת גם לא דאגה לביטוח מתאים לכלי הרכב. עם זאת, השופטת דחתה את טענות התובע כי התנהלות הנתבע לאחר גניבת כלי הרכב הייתה פסולה או רשלנית, וקבעה כי לנתבע היה יסוד סביר לחשוד בתובע בגניבת כלי הרכב וכי החלטתו להמשיך ולהגביר את הליכי הגבייה הייתה מוצדקת. השופט פסק לתובע 294,374 שקל בסך הכל, מתוכם 177,720 שקל בגין הפרש שווי כלי הרכב הגנובים ותגמולי הביטוח שקיבל, 86,429 שקל בגין מכירת רכבים נוספים במחירי מכירה מהירים במקום מחירי שוק, 21,234 שקל בגין כפל חיובים בהליכי הוצאה לפועל ו-30,000 שקל בגין עוגמת נפש. כמו כן נפסקו לתובע הוצאות משפט, ואילו הנתבע זכה בשכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪. לשני הצדדים נמסר על זכותם לערער.