עת"מ 20173-05-10

תקציר

מעמד התושבות של העותר, שהיה תושב קבע בישראל וקיבל אזרחות אמריקאית, נשלל על ידי המשיב, משרד הפנים. המשרד ביסס את החלטתו על התאזרחותו של העותר בארה"ב והשתקעותו שם לאחר מכן. לאחר שבחן את התיק, מצא בית המשפט כי לא ניתן להסיק באופן חד משמעי כי אזרחותו האמריקאית של העותר היא תוצאה של התאזרחות ולא של זכות מלידה, וכי העותר לא העלה טענות שווא כלשהן בנוגע לאזרחותו. עם זאת, בית המשפט לא יכול היה לקבל את טענת העותר כי המשרד משנה את עמדתו, שכן העותר לא הבהיר עד תום את נסיבות קבלת אזרחותו. העובדות האובייקטיביות, לרבות שהותו הממושכת של העותר בארה"ב והיעדר זיקה לישראל, הביאו את בית המשפט למסקנה כי פג תוקפו של רישיון ישיבת הקבע שלו. בית המשפט קבע כי לשר הפנים שיקול דעת להחזיר היתר שפג תוקפו, וכי תצהירו של שרנסקי אינו גורע משיקול דעת זה, אלא רק מעביר את נטל השכנוע. במקרה דנן, הורה בית המשפט למשיב לאפשר לעותר לשהות בישראל באופן זמני למשך שנתיים תוך בחינת זיקתו לארץ, ולאחר מכן תתקבל החלטה בדבר חידוש רישיון ישיבת הקבע שלו. פסק הדין אינו כולל הוצאות, ושני הצדדים יקבלו העתק מפסק הדין.