תפ"ח 1015/09

תקציר

המבקש ביקש לחייב את המשיב לקיים דיון נוסף בנוגע לכתב אישום שהוגש נגדו. הבקשה הוגשה לאחר דיון שנערך שנתיים קודם לכן, שהסתיים בהסדר טיעון ממנו חזר בו המבקש מאוחר יותר. המבקש טען, כי בדיון הראשון נכחו בעלי תפקידים שונים מאלה שטיפלו בעניינו, כי כתב האישום השתנה באופן מהותי, כי נאספו חומרי חקירה חדשים וכי הוא סיפק למשיב ראיה מבלי שניתנה לו הזדמנות להציגה בדיון. המשיב טען כי חובת קיום השימוע קוימה, וכי שימועים נוספים יגרמו לעיכובים אינסופיים ויפגעו באינטרס הציבורי. בית המשפט התייחס לבקשה כאל התקפה עקיפה על כתב האישום והפעיל את סמכותו לדון בו. בית המשפט לא מצא כל הצדקה לטענות המבקש בדבר חילופי כוח האדם או השינויים בכתב האישום, וקבע כי ראיות נוספות אינן מצדיקות דיון נוסף. בית המשפט הדגיש כי דיונים אינם אמורים להיות חזרות על משפטים ועליהם להתמקד בסוגיות עקרוניות. במקרה דנן, מצא בית המשפט כי טענות המבקש נבחנו לעומק, וכי זכות השימוע אינה משתרעת על דיונים מרובים. לפיכך, הבקשה לדיון נוסף נדחתה.