עב"ל 10298-10-17

תקציר

בית הדין החליט לדחות את הערעור בטענה לפגיעה בעבודה שנגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה. עניינו של המערער שעבד כמפקד ניסוי בטנקים ובכלי רכב כבדים אחרים, שכללו נהיגה מסוימת. המערער טען כי תנאי עבודתו הובילו לפציעות קלות חוזרות ונשנות שגרמו לפגיעה בגב. עם זאת, הראיות שהובאו לא הצליחו לבסס תשתית עובדתית מספקת הדרושה לתמיכה בטענה על פי תיאוריית המיקרוטראומה. תיאוריה זו דורשת הוכחה של תנועות חוזרות הגורמות נזק קל, עם השפעות מצטברות המובילות לליקוי, סטנדרט שנקבע במקרים קודמים כמו יניב וחדאד זכריה. הניתוח העלה כי משך נסיעתו של המערער לא היה מספק, כשעתיים ביום, רובו בשטח, ולא רציף. בנוסף, אופי הפציעות משהייה בטנק, עמידה או נהיגה, לא היה מקביל בבירור למקרי מיקרוטראומה טיפוסיים הכוללים חשיפה ממושכת לתנאים קשים ללא בולמי זעזועים. בית המשפט ציין את היעדר הראיות הדרושות על מצבו של הטנק, כגון יכולות בלימת זעזועים. משכך, לא עמדה המערערת בנטל ההוכחה להוכיח פגיעות תכופות וחוזרות ונשנות הגורמות לנזק מצטבר. כתוצאה מכך, הערעור נדחה, ומאחר שמדובר בהליך של ביטוח לאומי, לא הוטלו הוצאות. ההחלטה ניתנה ללא נוכחות הצדדים.