ת"א 20165-08-19

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לתביעה שהגישה חברה התובעת פיצויים מהנתבעת, הנוגעת לאגרות ששולמו בגין העסקת עובדים זרים שהחברה לא ניצלה בסופו של דבר. התובעת טענה כי היה עליה לקבל החזר בגין שכר טרחה זה, שכן העובדים לא הגיעו כמצופה, ולכן שכר הטרחה שולם ללא תמורה. עוד טענו כי היה מקום לפצות אותם בגין הוצאות נלוות שנבעו מהתנהלות הנתבעת. עם זאת, השופטת קבעה כי האגרות השונות ששולמו על ידי התובעת היו כדין ועוגנו במפורש בחקיקה, וכי התמורה בגין אגרות אלה לא הייתה אספקת העובדים הזרים עצמם, אלא קבלת היתרים להעסקתם, אותם קיבלה התובעת. השופטת דחתה גם את הטענה כי התובעת הסתמכה על מצגים שהציגה הנתבעת בנוגע להגעת עובדים, וציינה כי לנתבעת היה ברור כי תאריכים ועובדים אינם מובטחים. באשר להליך השימוע שנקטה הנתבעת עבור התובעת, קבעה השופטת כי כל טענה הנוגעת להליך זה הייתה צריכה להיעשות במישרין ולא בעקיפין, ובכל מקרה התובעת חתמה על מסמכים המאשרים את התנאים. לבסוף, השופט לא מצא חוסר הגינות או חוסר תום לב בהחלטות הנתבע, והורה לתובע לכסות את שכר טרחת הנתבע, בהתחשב בריבוי טענות התובע. בסיכומו של דבר, השופט לא מצא פגמים בהחלטות הנתבע ודחה את התביעה במלואה, תוך שהוא מחייב את התובע לשלם לנתבע 45,000 ₪ כולל מע"מ שכר טרחת עורך דין.