ת"א 8210/06

תקציר

התובעת, עמותה המסייעת במתן פתרונות דיור במגזר החרדי, ביקשה לקבל קרקע ללא מכרז מהנתבעים – משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל – להרחבת קמפוס קיים בירושלים. התובע טען כי הנתבעים התחייבו להקצות קרקע בתמורה לכך שהתובע יוותר על חלקת קרקע קודמת ברמות. לאחר שנים רבות של התכתבות ותכנון, נחתם בשנת 1992 הסכם, אשר קבע תקופה של שנתיים למשימות התכנון של התובעת. התובעת לא עמדה בלוחות הזמנים וביקשה שוב ושוב ארכות שניתנו. עם זאת, כאשר התובעת סיימה את תכנון השלב הראשון ושילמה סכום נכבד, הנתבעים סירבו להאריך את ההסכם לשלב ב'. בית המשפט מצא כי הנתבעים לא היו מחויבים להבטחות שניתנו לפני ההסכם משנת 1992, וכי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא השלימה את התכנון במועד. עם זאת, בית המשפט קבע כי סירובם של הנתבעים להאריך את ההסכם לשלב ב' היה בלתי סביר ובלתי מידתי בנסיבות העניין. לפיכך, הורה בית המשפט על הארכה סופית של 12 חודשים לתובע להשלים את שלב ב' של התכנון. בית המשפט דחה את תביעת התובעת למתן צו הצהרתי לזכאות במקרקעין ללא מכרז ואת בקשתה לסעד פיצול. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם.