רע"פ 898/13

תקציר

פסק הדין במקרה זה עוסק בבקשה למתן רשות ערעור על פסילת רישיון נהיגה. טענת המבקש, המבוססת על פרשנות לשונית של פקודת התעבורה ותקנותיה, ביקשה להבחין בין חוק פסילת רישיון נהיגה לפי סעיף 69א(ב) לפקודת התעבורה לבין זה של סעיף 35. עם זאת, השופט קבע כי תכליתן של הוראות החוק מצביעה על כך שיש לפרש אותן כשקולות. לפיכך, פסילת רישיון על ידי רשות מנהלית נחשבת לשקולה לפסילה בהוראת בית משפט, עם השלכות על ביצוע העבירה של נהיגה בזמן פסילה. השופטת הדגישה כי עניינו של המבקש לא עורר שאלות משפטיות משמעותיות המצדיקות דיון נוסף, מה גם שמדובר בעיקר בעניין פרטי. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, ולא היה צורך להתייחס לבקשה לעיכוב ביצוע עונש הפסילה. החלטה זו מחזקת את העיקרון לפיו רשות הערעור שמורה למקרים חריגים של שאלות משפטיות כבדות משקל או סוגיות ציבוריות, והיא מבטלת העתקה של טיעונים מערעורים קודמים.