רע"א 3119/22

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית בקשת ערעור ולאחר מכן בקשת ארכה לערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים. החלטה זו נובעת מפסק דין שניתן בשנת 2006 בהיעדר הגנה מצד המבקשת ובתה. המבקש עשה ניסיונות מרובים להביא לביטול פסק דין זה, אשר נדחו כולם על ידי בתי המשפט. הניסיון הנוכחי, שהוגש ב-2018, נדחה גם הוא בעילה של השתק, התיישנות וחסינות מהותית של הרשות השופטת. לאחר מכן ביקש המבקש ארכת מועד לערעור על דחייה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשל היעדר נימוקים מוצדקים לשיהוי. החלטה זו אושרה גם בערעור, כאשר בית המשפט קבע כי טענותיה של המבקשת אינן מצדיקות את השיהוי המשמעותי בהגשה וכי פסקי הדין הקודמים התייחסו די הצורך לעניינה לגופו. בקשת רשות הערעור הנוכחית, שנדחתה אף היא, התמקדה בטענת המבקשת לעיוות דין בפסק הדין הראשון משנת 2006 ובנסיבות האישיות שלה. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות אלה אינן מעוררות שאלות עקרוניות מעבר לאינטרסים האישיים של הצדדים וכי הזמן המשמעותי שחלף מאז פסק הדין הראשון (16 שנים) מצריך לבחון את עקרון סופיות הדיון. בסופו של דבר, הבקשה נדחתה, כאשר השופט הגיע למסקנה כי לא נגרם עיוות דין וכי ניסיונו של המבקש לערער על הדחייה משנת 2018 היה ניסיון לעקוף החלטות פרוצדורליות קודמות. מאחר שלא נדרשה תגובה מצד המשיבים, אין צו להוצאות.