ת"צ 57371-01-18

תקציר

זהו סיכום פסק דין בתביעה ייצוגית בישראל בעניין הריבית הנגבית בגין פיגור בתשלומים לעירייה. בעתירה נטען כי שיעור הריבית האפקטיבי של העירייה בסך 6.16% חרג מ-6% המותר בחוק ומהווה קנס שלא כדין. העירייה המשיבה טענה כי שיעור הריבית מחויב כדין וכי תביעת העותרת מיותרת, שכן תביעה קודמת, כמעט זהה, יושבה בהסכמה כי העירייה תמשיך לגבות את הריבית האפקטיבית עד לפסיקה סופית של בית המשפט שתקבע אחרת. שני הצדדים הגיעו להסכמה מחוץ לכותלי בית המשפט לפיה העירייה תוריד את הריבית כדי לעמוד בחוק החל ממאי 2018, ותשנה לחלוטין את מערכת המחשוב שלה עד מרץ 2019 כך שתפסיק לחשב את הריבית בשיטת הריבית האפקטיבית. העותר משך את תביעתו על בסיס הסכם זה, אך ביקש פיצוי על כך, לרבות החזר הוצאות בגין חוות דעת מומחה כלכלי שצורפה לתביעה, וכן שכר טרחת עורך דין. השופטת אישרה את בקשת ההסתלקות, וציינה כי התביעה תרמה להחלטת העירייה להוריד את הריבית, ולכן פסקה לעותרת 5,000 ₪ כפיצוי, בתוספת 40,000 ₪ עבור שכ"ט עורך דין ו-5,000 ₪ עבור הוצאות חוות דעת המומחה. עוד ציין השופט כי התביעה הקודמת סללה את הדרך להסכם זה ולכן התגמולים נמוכים מכפי שהיו אילו העירייה לא הייתה מסכימה לפשרה קודם לכן. שני הצדדים היו פטורים מפרסום הודעות על משיכת התביעה.