ע"א 21130-07-14

תקציר

בית המשפט מצא כי עורך הדין כשל בחובת הזהירות שלו כלפי מרשו. ניסיונותיו של עורך הדין ליצור קשר טלפוני עם מרשו לא הספיקו, במיוחד לאחר הדיון הראשון בו נדחה הערעור. הוכח כי לו היה עורך הדין שולח למרשו מכתבים, הם היו מתקבלים. עורך הדין היה אמור לפעול בחריצות גבוהה יותר לאחר הדיון הראשון, כאשר הסיכון של מרשו להיכלא הפך סביר יותר. עוד קבע בית המשפט כי רשלנותו של הלקוח אינה פוטרת את עורך הדין ממילוי חובתו. למרות שמצא כי הלקוח תרם לתוצאה גם בהתנהגותו הרשלנית, פסק בית המשפט לטובת הלקוח, קיבל את ערעורו והורה לעורך הדין לפצות אותו. ללקוח נפסקו 93 ימי פיצוי בגין תקופת המאסר, בסך כולל של 120,000 ₪, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ₪ והשווי הכספי של אגרת הערעור. בית המשפט ביטל את חיוב הלקוח בהוצאות שנפסקו על ידי בית המשפט קמא. עורך הדין חויב לשלם את הפיצוי בתוך 60 יום, או לעמוד בפני אישומים נוספים כנדרש בחוק. בנוסף, הורה בית המשפט למזכירות בתי המשפט להחזיר את הפיקדון לעורך דינו של הלקוח, שיזוכה ללקוח.