בש"א 340/89

תקציר

פסק הדין נסוב סביב עיתוי הערעור שהגיש המבקש. אין חולק כי עורך דינו של המבקש לא עודכן על הדיונים וקיבל את פסק הדין ביום 3.3.89. על פי החוק, יש להגיש ערר בתוך פרק זמן מוגדר, בדרך כלל מיום ההחלטה. עם זאת, אם בעל דין אינו מוזמן כדין לשמוע את ההחלטה, לוח הזמנים מתחיל מיום שנמסר לו העתק ההחלטה. במקרה זה, פסק הדין נשלח לבא כוח המבקש בדואר רשום ללא אישור מסירה. למרות שהכלל מחמיר לגבי מסירת מסמכי בית משפט, בית המשפט מוכן לשקול ראיות ישירות או נסיבתיות כדי לקבוע אם המסמך נמסר כראוי. כאן הודה בא כוח המבקש בקבלת פסק הדין ביום 3.3.03, הנחשב להכרה במסירה תקינה, גם ללא תעודת מסירה. מאחר שהערעור הוגש ביום 18.4.89, יום אחד מעבר למועד המשוער, על בית המשפט להחליט אם לקבלו. בהתחשב בנסיבות, השופט פוסק לטובת המבקש, ומאפשר את הארכת המועד בדיעבד. ההחלטה מתבססת על הסתמכותו של עורך דינו של המבקש על הדין הכללי והיעדר רשלנות. משכך, רואים את הערעור כאילו הוגש במועד, ובקשת המשיבים נדחית. פסק הדין ניתן בהעדר שני הצדדים, ולא נפסקו הוצאות.