ע"פ 849/78

תקציר

בעניין י' בחיפה (תיק מס' 252/78) זוכה המערער בבית משפט קמא מאשמת החזקת דלק למכירה שלא תאם את התקן, עבירה לפי חוק התקנים, התשי"ג-1953. המדינה ערערה על זיכוי זה לבית המשפט המחוזי בחיפה, שקיבל אותו. לאחר מכן ערער המערער לבית המשפט העליון, שדן אף הוא בתיק ביום 10.6.79. עובדות המקרה הן כדלקמן: בתחנת הדלק של המערערת נלקחה ביום 14.2.77 דגימה של בנזין 94 אוקטן ונמצאה לא תקינה. המערער סיכם עם חברת דלק כי עובד ספציפי יספק דלק לתחנתו, אך עובד זה לא הגיע, ובמקומו הגיע עובד אחר של דלק, ויקטור ארג'י, עם מכלית ובה תאים של בנזין 94 אוקטן, סולר ונפט. אחיו של המערער, שניהל את התחנה בהיעדרו עקב מחלה, והעובד הקבוע פדל רג'א, סברו בתמימות כי הוזמן רק דלק. האח פנה למשרד לבירור הצו ושוכנע כי המערער הסכים גם לרכישת סולר ונפט. עם זאת, מאוחר יותר התברר כי ארג'י פרק מיוזמתו את כל תכולת המכלית למיכלי התחנה, כולל סולר שהוחדר בטעות למיכל הבנזין 94 אוקטן ובכך זיהם אותו. הסוגיה שעמדה בפני בית המשפט הייתה האם יכול המערער לטעון להגנה טובה מפני עבירה "מוחלטת", קרי עבירה שבה הנאשם אחראי גם אם נקט בכל הזהירות הסבירה להימנע מעשיית מעשה בלתי חוקי. שופטי הרוב (השופטים פרידמן וסלוצקי) קבעו כי המערער אינו יכול לטעון לאי ידיעת מעשיו של ארג'י, שכן עובדיו התרשלו בפיקוח על תהליך הפריקה. בית המשפט הדגיש כי המערער היה אחראי לשלוט בגישה למכלי התחנה שלו ולוודא שלא תהיה גישה אליהם ללא פיקוחו. השופט הסכים גם עם קביעתו של בית המשפט המחוזי כי התנהלות עובדי המערערת היוותה הפרת זהירות סבירה, שכן היה עליהם לצפות מראש את האפשרות למעשה הרשלני של ארג'י. השופט בן פורת, בחוות דעת חולקת, הסכים עם טענת המערערת כי התערבותו של גורם זר מהווה הגנה טובה במקרה זה, שכן העובדים לא עודכנו על הגעתו של ארג'י ואף התנגדו במפורש לקבלת סולר ונפט. לדברי השופט בן פורת, היעדר הפיקוח של העובדים לא עלה כדי רשלנות בנסיבות העניין, ולא ניתן להטיל על המערערת אחריות למעשיו החד-צדדיים של ארג'י. בסופו של דבר, דחה בית המשפט העליון את ערעורו של המערער, ואישר את הרשעתו של בית המשפט המחוזי. ממלא מקום הנשיא לנדוי וממלא מקום הנשיא השופט אלון הסכימו עם דעת הרוב.