ת"פ 47661-07-12

תקציר

השופטת ורדה מרוז פתחה את פסק הדין בהדגשת חומרת תאונות הדרכים ותפקידם של בתי המשפט בענישה הולמת של עבריינים, במיוחד כאשר מעשיהם גורמים לאובדן חיים. היא הכירה בהשפעה הקשה של מותו של עדן, הקורבן, על משפחתו והדגישה את חשיבות כיבוד קדושת החיים. מרוז הדגישה את מדיניות הענישה המקובלת, המחייבת ענישה משמעותית במקרים כאלה, ומהווה אמצעי הרתעתי וחינוכי, במיוחד עבור נהגים צעירים וחדשים. השופט שיחזר את האירועים והדגיש כי החלטתו של הנאשם להימלט יזמה באופן מסוכן את השתלשלות האירועים שהובילה לתאונה הקטלנית. נהיגתו הפזיזה, שהתאפיינה במהירות מופרזת, זיגזג בין נתיבים ונסיעה באור אדום, הפגינה זלזול בוטה בחוקי התנועה ובבטיחותם של אחרים. מרוז ציין כי לא נמצאה הצדקה מוצדקת להתנהגותו של הנאשם. חרף נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות נעוריו, עברו הנקי והאשמה שהוא חש על אובדן חברו, עדן, חומרת מעשיו ותוצאותיהם גוברת על שיקולים אלה. מרוז התייחס לנסיבות ביצוע העבירה, לרבות המרדף אחר המתנדבים. היא הכירה בהפרות של הליכי המרדף ובחוסר הבהירות לגבי ההצדקה לרדוף את הנאשם. עם זאת, היא הדגישה כי יוזמתו של הנאשם ודבקותו בבריחה המסוכנת גוברות במידה רבה על מעשי המתנדבים. היא הפנתה למקרים קודמים (ע"א 8251/03 וע"א 4882/06) כדי להדגיש כי לא ניתן לשלול את אחריותו הפלילית של הנאשם בשל התנהלותו הבלתי תקינה של המרדף, מה גם שהוא היה מודע לזהות המתנדבים ולא הייתה לו הצדקה לבריחתו הפזיזה. לאחר ששקל את חומרת העבירה, קבע השופט כי טווח הענישה הוא 3 עד 8 שנות מאסר בפועל ו-7 עד 20 שנות פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה. בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ובבקשת משפחת המנוח, שביקשה לסטות מהסדר הטיעון, גזרה על הנאשם 4 שנות מאסר, 12 חודשי מאסר על תנאי, 10 שנות פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה ופסילה על תנאי למשך 3 שנים. בנוסף, חויב הנתבע לפצות את משפחת המנוח בסך 75,000 ₪. השופטת סיימה את דבריה בהדגשת זכות הערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון ונוכחות הנאשם ובאי כוח הצדדים בעת ההודעה. פסק הדין ניתן ב-1 ביולי 2014.