ע"א 2003/05

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לתביעה אזרחית לסעד כספי לפי סעיף 219(ב) לחוק התכנון והבניה, בעקבות הרשעתו של המערער בבנייה בלתי חוקית. המערער טען כי יש לדחות את התביעה האזרחית משום שהסעד המבוקש כבר נדון בהליך הפלילי נגדו. עם זאת, בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי התביעה האזרחית תקפה. פסק הדין התבסס על פרשנותו הפשוטה של סעיף 219(ב), המאפשר נקיטת תביעה אזרחית אם לא הוטל קנס לפי סעיף 219(א) בתיק הפלילי. פרשנות זו הועדפה על פני פרשנות אחרת שהייתה יוצרת השתק, בשל התאמתה לתכלית החקיקתית של החוק, שהיא להרתיע מפני עבירות כלכליות באמצעות עיצומים כספיים נוספים המשלימים את הסנקציה העונשית בתיק הפלילי. גישה זו נתמכה גם בפסיקות קודמות של בית המשפט העליון, אשר הדגישו את אופייה האזרחי של האחריות לפי סעיף 219 ואת ייחודו של ההליך הפלילי והאזרחי. לפיכך, התביעה האזרחית, המבקשת להשיב כפל משווי הבניין הנדון, נותרה בעינה, והמערערת חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ₪, בנוסף לסעד הכספי המבוקש בתביעה.