ע"פ 1418/04

תקציר

שני ערעורים הוגשו על הרשעתו של המערער בשני תיקים פליליים נפרדים שנדונו בבית משפט השלום בטבריה. המקרה הראשון (ע"פ 1259/01, ע"א 1418/04) עסק בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו על ידי המערער. נטען כי המערער, תוך כדי נהיגה, התעלם מסימני השוטרים לעצור והמשיך בנסיעה, תוך שהוא פוגע בשוטר. בסופו של דבר עצר המערער וסירב לפתוח את דלת הרכב, ויצא מהרכב רק לאחר ששוחח בטלפון עם בלש. במקרה השני (ע"פ 2637/01, ע"א 1419/04) הואשם המערער בהפרעה לשוטר במילוי תפקידו ובניסיון לתקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. לאחר שהתבקש להציג את רישיונו על ידי קצין משטרה, האיץ המערער מהמקום, ונמצא מאוחר יותר בסמוך לרכבו החונה. כאשר ניגש אליו הקצין, סירב המערער להתלוות אליו ובמקום זאת התנגד למעצר, נופף במוט מתכת ושחרר כלבים לכיוונו של הקצין. המערער טען כי בהליכים נגדו נפלו מספר פגמים ונפגעו זכויותיו. עם זאת, בית המשפט דחה טענות אלה וקבע כי לא נגרם עיוות דין. בית המשפט פירט את ממצאיו על סמך חומר הראיות, זיכה את עדויות השוטרים והגיע למסקנה כי המערער אכן ביצע את העבירות. בית המשפט דחה גם את טענות המערער בדבר התנהלות הדיונים וזכותו לייצוג. צוין כי התנהגותו של המערער מעידה על דפוס חוזר ונשנה של פגיעה, המעידה על היעדר חרטה וזלזול במערכת המשפט. לאחר שיקול דעת מעמיק החליטו השופטים פה אחד לדחות את הערעור, תוך שהם משאירים הן את פסקי הדין והן את גזרי הדין. השופטים הדגישו את הצורך בתגובה עונשית למעשיו של המערער, נוכח עברו הפלילי והיעדר חרטה. ניתן עיכוב ביצוע של שבועיים כדי לאפשר למערער לשקול את האפשרויות העומדות בפניו, ולאחר מכן נדרש להתייצב לריצוי עונשו.