עמ"ת 85808-01-26

תקציר

בסדר גמור, להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות המשפטיים ובחידושים המשפטיים, בלבד, ובהתבסס על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה בעמ"ת 85808-01-26** **א. מבוא והרקע העובדתי** הערר שלפני בית המשפט העליון (להלן: "בית המשפט") מתייחס להחלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע, אשר קיבלה את בקשת המשיבה (מדינת ישראל) לעצור את העורר (פלוני) עד תום ההליכים נגדו. כתב האישום מייחס לעורר ארבעה אישומים של מעשים מגונים בקטינה בת משפחה, מתחת לגיל 16, שלא בהסכמתה, בהתאם לסעיפים 351(ג)(2), 345(ב)(1) ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. העורר, יליד 2003, הוא דודה של הקטינה, ילידת 2018. במקביל להגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו עד תום ההליכים. **ב. הליך מקדמי וחוות דעת שירות המבחן** 1. **הסכמה ראשונית:** בדיון קדם בבית המשפט המחוזי, הסכים העורר כי קיימות ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום וכן עילה למעצרו עד תום ההליכים. עם זאת, ביקש כי תיבחן חלופה טיפולית. בעקבות זאת, הורה בית המשפט על הגשת תסקיר מטעם שירות המבחן. 2. **תסקיר ראשון:** התסקיר הראשון הצביע על כך שהעורר שייך למגזר החרדי, טופל קודם למעצרו, מאובחן עם הפרעה בי-פולארית וחשד לסכיזופרניה, ונעדר עבר פלילי. שירות המבחן העריך כי העורר מאופיין בדחף מיני מוגבר, היעדר יכולת לרסן את יצרו המיני, ויכולת מצומצמת לגלות אמפתיה, דבר המהווה גורם סיכון להישנות התנהגות מינית פוגענית. עם זאת, הודגשה נזקקותו הגבוהה לטיפול ייעודי ואינטנסיבי במסגרת שיקום מונע בעבריינות מין. הוצגה בפניו האפשרות להשתלב בטיפול סגור וארוך טווח בהוסטל "מעגלים" (שלוש שנים, שנה בהוסטל), והעורר הביע הסכמתו. צוין כי הוריו וגיסו יכולים להוות גורמי פיקוח מגבים. המלצת שירות המבחן הייתה לבחון אפיק שיקומי-טיפולי. 3. **הליכים נוספים ותסקירי משנה:** בית המשפט אישר לעורר להתראיין בהוסטל "מעגלים" והורה על תסקיר משלים. בהמשך, שוחרר העורר ממעצר לצורך בדיקה פסיכיאטרית בהוסטל. התסקיר המשלם הדגיש כי העורר יוכל להיתרם מהטיפול הייעודי בכפוף להתחלת טיפול תרופתי להפחתת הדחף המיני. שירות המבחן המליץ על גישה טיפולית-שיקומית בהוסטל. תסקיר משלים נוסף עדכן על תיאום מועד קליטה בהוסטל, תוך המלצה על קליטתו בכפוף לתנאים. **ג. החלטת בית המשפט המחוזי וטענות הצדדים** 1. **החלטת בית המשפט המחוזי:** בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המשיבה והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים, תוך דחיית החלופה הטיפולית. בית המשפט קבע כי מהעורר נשקפת מסוכנות לא רק לקטינה, אלא למנעד רחב יותר של נפגעים פוטנציאליים, ולא ניתן היה לאותה עת להבטיח את תכלית המעצר בחלופה המוצעת. צוין כי חשיפת המעשים בפני המטפל אירעה לאחר שאמו של העורר סיפרה על "דבר חמור שקרה", וכן כי העורר הודה במעשים לאחר שהבין שהוא מסלים את מעשיו המיניים וחשש שלא ישלוט בהם. בית המשפט קבע כי הטיפול, אף שהוא נדרש, ראוי שייבחן במסגרת ההליך העיקרי או בשלבים מאוחרים יותר, ולא בשלב המעצר. 2. **טענות העורר בערר:** * שגה בית המשפט המחוזי בכך שלא קיבל את החלופה הטיפולית עליה המליץ שירות המבחן. * התקיימה "ציפייה דיונית לגיטימית" אצל העורר כי יינתן לו להשתלב בחלופה הטיפולית אם יימצא מתאים. * יש ליתן משקל רב להמלצת שירות המבחן, במיוחד לאור התחלת טיפול טרם הגשת כתב האישום, חשיפת המעשים על ידו, והמשקל המיוחד שיש לייחס להערכה מקצועית בעבירות מין. * שגה בית המשפט המחוזי שלא בחן כלל חלופת מעצר אחרת, שאינה טיפולית, במיוחד לאור המלצת שירות המבחן לגבי יכולתם של הוריו וגיסו לשמש כגורמי פיקוח. * בדיון בבית המשפט העליון, הודגש כי שירות המבחן סבר שההוסטל "מאיין" את המסוכנות, שהעבירות אינן ברף הגבוה של עבירות מין, ואין מדובר בנפגעות מרובות. 3. **טענות המשיבה בערר:** * החלטת בית המשפט המחוזי ראויה ואין להתערב בה. * רמת המסוכנות הנשקפת מהעורר גבוהה, עד כדי כך שגורמי הטיפול התנו את העברתו בחלופה הטיפולית בתחילת טיפול תרופתי. * העברה לחלופה טיפולית ארוכת טווח מגלמת סיכון לא מידתי לקטינים בסביבתו. **ד. דיון והכרעה בבית המשפט העליון** 1. **הכלל והחריג בעניין חלופת מעצר טיפולית:** בית המשפט העליון החל את הדיון מהלכת "סויסה" (בש"פ 1981/11), הקובעת כי שחרור לחלופה טיפולית הוא, ככלל, בשלב גזירת הדין וריצוי העונש, ולא בשלב המעצר. נקבעו שלושה תנאים מצטברים לחריג, המאפשרים שחרור בשלב המעצר: * הנאשם החל בטיפול טרם ביצוע העבירה. * סיכויי הצלחת הטיפול גבוהים. * הטיפול מאיין או נותן מענה הולם למסוכנות הנאשם. בית המשפט הוסיף כי ניתן לחרוג גם מן החריג (כלומר, לשחרר גם אם לא החל בטיפול טרם ביצוע העבירה), אם יתר התנאים מתקיימים. הודגש כי הלכה זו, אף שהותוותה ביחס לגמילה מסמים, יושמה גם ביחס לעבירות מין, תוך התחשבות במסוכנות, כנות הרצון להשתקם, גיל, ועבר פלילי. 2. **יישום הדין על נסיבות המקרה:** * **חומרת המעשים ומסוכנות:** בית המשפט העליון הכיר בחומרת המעשים המיוחסים לעורר ובהודאתו, וקבע כי חלקם ברף הגבוה של חומרת המעשים, וכי קיימת מסוכנות הנשקפת ממנו, כפי שאף אישר שירות המבחן. * **תחילת הטיפול טרם העבירה:** בית המשפט מכיר בכך שהעורר קיבל טיפול ביוזמתו וטרם הגשת כתב האישום, וכי טיפול זה הוביל אותו לחשוף את ביצוע המעשים. אף על פי שהדבר אינו מתיישב באופן מובהק עם התנאי הראשון של "סויסה" (תחילת טיפול *לפני* ביצוע העבירה), בית המשפט רואה בכך חשיבות רבה לצורך בכניסה לחריגים. * **סיכויי הצלחת ההליך הטיפולי:** * **חשיפה ושיתוף פעולה:** הודגש כי העורר חשף את המעשים בעצמו, שיתף פעולה בחקירותיו, וסיפר על אירועים נוספים שלא סופרו על ידי הקטינה. * **מוטיבציה ורצון לטיפול:** העורר הביע הסכמה ורצון להשתלב בטיפול ארוך טווח, החל בטיפול תרופתי עוד בזמן המעצר. * **גיל ועבר פלילי:** גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי נלקחו בחשבון. * **משקל להמלצת שירות המבחן:** בית המשפט העליון ייחס משקל מיוחד להמלצת שירות המבחן, שהתבססה על תסקירי משנה רבים, בדיקות שונות, והמלצה עקבית על שחרור לחלופה הטיפולית. הודגש כי בנסיבות של נאשם בעבירות מין, ללא עבר פלילי, עם אבחנות פסיכיאטריות, ובהתחשב בטיפול התרופתי המוקדם, להמלצת הגורם המקצועי יש משקל רב. * **התאמת ההוסטל:** צוין כי העורר נמצא מתאים לטיפול בהוסטל "מעגלים", וכי תיאום מועד קליטה בוצע. * **איון המסוכנות:** * **המלצת שירות המבחן:** שירות המבחן המליץ באופן עקבי על שחרור לחלופה הטיפולית. * **פיקוח משפחתי:** משפחתו של העורר (הורים וגיס) יכולה להוות גורמי פיקוח מגבים. * **תנאי שחרור:** פורטו תנאי שחרור מפורטים, שנועדו להפחית את המסוכנות (מעקב פסיכיאטרי, טיפול תרופתי, איסור יציאה ללא ליווי, איסור נוכחות קטינים בביקורים, איסור פורנוגרפיה, איסור טלפון חכם, איסור סמים ואלכוהול). בית המשפט הדגיש שתנאים אלו יהוו בסיס לקביעת התנאים על ידי בית המשפט המחוזי. * **אופי הנפגעת:** הודגש כי המעשים בוצעו כלפי נפגעת עבירה ספציפית (קטינה בת משפחה) ולא כלפי נפגעות מרובות ו"אקראיות", דבר שיש בו, לצורך בחינת המסוכנות, כדי להפחית במידה מהחשש. (עם זאת, הודגש כי אין בכך להקל בחומרת המעשים). 3. **דחיית טענת "ציפייה דיונית לגיטימית":** בית המשפט דחה את טענת העורר כי נוצרה "ציפייה דיונית לגיטימית" המחייבת את בית המשפט לאפשר את שילובו בחלופה. הובהר כי הזמנת תסקירים וביצוע בחינות אינן כובלות את שיקול דעת בית המשפט, וכי קבלת טענה זו עלולה ליצור אפקט מצנן על נכונות בתי המשפט לבחון חלופות טיפוליות. 4. **הסתייגות מהרחבה עקרונית:** בית המשפט הבהיר כי החלטתו אינה מהווה גישה עקרונית מרחיבה לשחרור לחלופה טיפולית בשלב המעצר, אלא מבוססת על הצטברות נסיבות מיוחדות. הובעה תקווה כי שחרור לחלופה טיפולית במקרים מסוג זה יהיה "נדיר שבנדירים וחריג שבחריגים". 5. **סוף דבר:** דין הערר להתקבל. העורר ישוחרר לחלופת מעצר בתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, תוך מתן זכות טיעון לצדדים. התנאים שהומלצו על ידי שירות המבחן יהוו את הבסיס, ויכולים להיות מתווספים או מופחתים. המועד לשחרור ולהעברה להוסטל ייקבע על ידי בית המשפט המחוזי, לאחר תיאום הקליטה. **ה. עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **היחס בין הליך המעצר להליך השיקומי:** פסק הדין מדגים את המתח המובנה בין הצורך להבטיח את שלום הציבור (תכלית המעצר) לבין האפשרות לתת מענה טיפולי ושיקומי לנאשם, אשר יכול, בנסיבות מסוימות, גם הוא לתרום להגנה על הציבור בטווח הארוך. בית המשפט מכיר בכך שקיימת חשיבות לטיפול אינטנסיבי מוקדם, אף בשלב המעצר, במקרים מתאימים. 2. **הרחבת היישום של הלכת "סויסה":** אף שהלכת "סויסה" נוצרה בהקשר של גמילה מסמים, פסק הדין מרחיב את יישומה לנסיבות של עבירות מין, תוך התאמת התנאים והדגש על היכולת של הטיפול הטיפולי לאיין את המסוכנות. 3. **משקל מיוחד להמלצות שירות המבחן:** בית המשפט מעניק משקל משמעותי להמלצות שירות המבחן, במיוחד כאשר מדובר בנאשם בעבירות מין, נעדר עבר פלילי, עם אבחנות פסיכיאטריות, ובהתחשב בהתקדמות הטיפול התרופתי. הדבר מהווה הכרה בתפקידם המקצועי של שירותי המבחן בהערכת מסוכנות ובהמלצה על חלופות שיקומיות. 4. **בחינת תנאי שחרור מפורטים:** פסק הדין מציג רשימה מפורטת של תנאי שחרור, המעידים על הפיקוח ההדוק הנדרש במקרים אלו, ועל האמצעים המעשיים שניתן לנקוט בהם על מנת לצמצם את המסוכנות. 5. **ההתייחסות לחומרת המעשים אל מול אופי הנפגעת:** בית המשפט מבחין (לצורך בחינת המסוכנות בחלופת המעצר) בין ביצוע עבירות כלפי נפגעות מרובות ו"אקראיות" לבין ביצוען כלפי נפגעת ספציפית בעלת קרבה. הדבר אינו מקל בחומרת המעשים, אך משפיע על הערכת הסיכון העתידי. 6. **הבהרה לגבי "ציפייה דיונית לגיטימית":** בית המשפט מבהיר כי אין לראות בהליכי בחינת חלופות טיפוליות משום יצירת "ציפייה לגיטימית" המחייבת שחרור, אלא ככלי מסייע לשיקול דעת בית המשפט. הדבר נועד למנוע מצב בו בתי משפט יהססו לבחון חלופות מחשש לכבילת ידיהם. 7. **שמירה על גמישות וזהירות:** בית המשפט העליון מבצע איזון עדין, מקבל את הערר ומורה על שחרור לחלופה טיפולית, אך תוך הבהרה כי מדובר במקרה חריג ביותר, וכי עליו לשמש דוגמה למקרים נדירים בלבד. הדבר משקף את הזהירות הנדרשת בענייני מעצר, במיוחד כאשר מדובר בעבירות מין.