ע"א 237/80

תקציר

פסק הדין מתייחס לתביעה להשבת מס שבח ששולם על מכירת מקרקעין, בעקבות ערעור מוצלח שהפחית את המס החייב. המדינה החזירה את תשלום היתר חמישה חודשים לאחר החלטת הערעור. עם זאת, הנישומים דרשו פיצוי נוסף בדמות הפרשי הצמדה וריבית על האיחור. בית המשפט קיבל את התביעה, וקבע כי התמהמהות המדינה בהחזרת תשלום היתר מהווה עשיית עושר ולא במשפט. לטענת השופטים, הנישומים היו זכאים לריבית והפרשי הצמדה בגין חמשת חודשי האיחור, וכן לריבית נוספת על סכום זה מתום תקופה זו ועד לתשלום בפועל על ידי המדינה. החלטה זו התבססה על עקרון עשיית עושר ולא במשפט המקובל, הקובע כי אדם המקבל טובת הנאה באופן בלתי הוגן חייב להשיבה לנושה. במקרה זה, למדינה לא הייתה זכות חוקית לשמור על המס ששולם ביתר ועיכובה בהחזרתו גרם להפסד לא צודק למשלמי המסים בשל האינפלציה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי תשלום מלוא סכום המס על ידי הנישומים מבלי לבחור בערבות מהווה כפייה, מה שמחזק את טענתם לעשיית עושר ולא במשפט. טענות המדינה כי מחוקי מס ספציפיים משתמע כי יש להחזיר רק את סכום הקרן נדחו, שכן בית המשפט העדיף פרשנות מרחיבה יותר לטובת השבה. השופט אילן, בחוות דעת חולקת, טען כי יש לדחות את תביעת הנישומים שכן חובת המדינה להשיב את תשלום היתר של המס אינה מוחלטת והנישומים לא הוכיחו לחץ או טעות בתשלומם. בנוסף, מחוקי המס הקיימים השתמע כי יש להחזיר רק את סכום הקרן.