עת"מ 34310-10-12

תקציר

העותר הגיש התנגדות לתכנית מוצעת למגרש סמוך, שנדחתה על ידי הוועדה המחוזית. העותרת טענה כי נפלו פגמים באופן קבלת החלטת הוועדה המחוזית וביקשה מבית המשפט לבטל את החלטות הוועדה ויו"ר הוועדה המחוזית, שסירבו להאריך את המועד האחרון להגשת ערר למועצה הארצית לתכנון ולבנייה. עם זאת, השופט מצא כי העתירה סובלת משיהוי סובייקטיבי ואובייקטיבי כאחד. ההחלטה נמסרה לעורך דינו של העותר בפברואר 2012, אך העתירה הוגשה באוקטובר 2012 וגרמה לשיהוי משמעותי. יתר על כן, התוכנית כבר יושמה וצדדים שלישיים הסתמכו עליה, דבר שייפגע אם העתירה תתקבל. עוד קבע השופט כי העותר לא הוכיח פגיעה בשלטון החוק או פגם מהותי בהליך קבלת ההחלטות של הוועדה, במיוחד נוכח השיהוי. אין די בטענות העותרת בנושאי תחבורה וחריגה מההנחיות כדי להצדיק את הסעד המבוקש. זאת ועוד, נפל פגם פרוצדורלי בעתירה, שכן היא לא צירפה את הוועדה המקומית לתכנון ובניה כמשיבה. לבסוף, השופט לא ראה עילה להתערב בהחלטת היו"ר בנוגע להארכת המועד. לפיכך, דחה השופט את העתירה והורה לעותר לשלם 20,000 ₪ שכר טרחת עורך דין והוצאות לשתי קבוצות המשיבים.