ת"א 66699-12-18

תקציר

בית המשפט בחן תביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים ("החוק"). התביעה נבעה מאירוע בו נפגע התובע, נהג משאית, בעת שאבטח משטח מטען שזז במהלך המעבר. השאלה המרכזית הייתה האם האירוע מהווה תאונת דרכים כהגדרתה בחוק, שבמרכזו "שימוש ברכב מנועי לצרכי תחבורה". השופטת פתחה בניתוח נסיבות התאונה כפי שהוצגו בתצהיר התובע. על פי התצהיר, התובע עצר בצד הדרך כדי לסדר מחדש את המטען שזז, וחסם את ראייתו במראה הימנית. בעת שניסה לאבטח את המטען הוא נפצע. השופטת קיבלה את טענת התובע כי מדובר ב"שימוש ברכב מנועי" לצרכי תחבורה, שכן סידור המטען היה הכרחי להמשך נסיעה בטוחה. נבחנה הגדרת תאונת דרכים בחוק, הכוללת אירועים של נזקי גוף כתוצאה משימוש ברכב מנועי. השופטת הסכימה עם פרשנותו של התובע, לפיה ההגדרה הכללית חלה גם אם המטען עצמו לא היווה סכנה למשתמשי הדרך. לאחר מכן בחן השופט את השאלה האם האירוע נופל להגדרת תאונת דרכים כשימוש חלופי ברכב מנועי, ובפרט לעניין "טיפול בדרכים" או "תיקון דרך". השופט פירט את התנאים המצטברים להגדרה זו, ובהם כי הטיפול או התיקון חייב להיות פתאומי, לא לדרוש איש מקצוע, להתרחש בדרך ולהיות הכרחי להמשך הנסיעה. בעוד שלושת התנאים הראשונים התקיימו, השופט מצא כי התנאי הרביעי – הנוגע לטיפול ברכב עצמו או באחד ממרכיביו – אינו מתקיים במקרה זה. המקרה הנוכחי עסק בטיפול במטענים, שאינם נחשבים לחלק מהרכב או מרכיביו. השופט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקה קודמת (Spanev) שהרחיבה את פרשנות תנאי זה, וציינה כי במקרה הקודם היה סיכון תחבורתי שלא היה קיים בפרשה הנוכחית. יתרה מכך, הדגישה השופטת כי תצהיר התובעת התמקד בחסימת המראה הימנית, מבלי להזכיר כל חשש לנפילת המטען מהמשאית. לפיכך, השופט הגיע למסקנה כי התנאי הרביעי לטיפול בדרכים לא התקיים, ולא ניתן לסווג את האירוע כתאונת דרכים. משכך, מאחר שהתביעה התבססה על החוק בלבד, דחתה השופטת את התביעה אך ויתרה על צו ההוצאות בהתחשב בנסיבות. החלטה זו התקבלה ללא נוכחות הצדדים וניתנה ביום 31.1.2021.