ת"א 37-01-09

תקציר

המשיבים הגישו בקשה שכנגד לדחיית טענות מסוימות שהעלו המבקשים כמיושנות לפי תקופת ההתיישנות. המבקשים הגישו כנגד המשיבים תביעה שעניינה חוזי שכירות וניהול, בדרישה לביטול חוזי שכירות משנה, אי חידוש חוזי שכירות, פינוי ופיצוי כספי בגין אי רישום זכויות בחנויות, וכן סעד הצהרתי בדבר תנאי הסכם הניהול ומתן חשבונות. בית המשפט מצא כי התביעות הנוגעות לדמי שכירות וניהול ששולמו לפני 28.10.03 התיישנו, שכן הן לא עמדו בדרישות סעיף 4 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958. גם הטענות הנוספות בדבר ביטול חכירות משנה, אי חידוש ופינוי נדחו בזמן, שכן מדובר בסעדים הנובעים מהתביעה העיקרית. השופט דחה את טענת המשיבים בדבר הסכמה פרוצדורלית, וקבע כי הסכמה להגשת תביעה לבית המשפט העליון אין משמעותה כי המבקשים ויתרו על זכותם להעלאת הגנת התיישנות. בית המשפט דחה גם את טענות המשיבים בדבר עוולה מתמשכת, וקבע כי הנזקים ניתנים להפרדה ותקופת ההתיישנות אינה מותשעה. השופט פסק לטובת המשיבים בסוגיית זכותם החוזית לעיין במסמכים ובמידע, ודחה את טענת ההתיישנות כנגד תביעה ספציפית זו. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענות מעשי המרמה של המשיבים לא הוכחו ולא התגלו לאחרונה, ועל כן אינן נופלות תחת סעיף 7 לחוק ההתיישנות. גם טענת המשיבים בדבר התיישנות לא מודעת נדחתה, שכן ידעו על המצב שנים רבות. באשר לבקשה לסעד הצהרתי בנוגע להסכם הניהול, קבעה השופטת כי התביעה היא להצהרה על קיומה של זכות ולכן חלות עליה תביעות התיישנות. בית המשפט דחה גם את טענת המשיבים כי עילת התביעה בדבר ביטול התנאים קמה בעת הפעלת ההסכם, וקבע כי מועד ההפעלה אכן היה לפני שנים רבות. טענת המבקשים כי טענת המשיבים במקרקעין מוסדרים התיישנה נדחתה. בית המשפט קבע כי תכנית החלוקה טעונה רישום ולכן נחשבת למקרקעין מכוח תקופת ההתיישנות, כלומר התביעה אינה מיושנת. לסיכום, הבקשה לדחיית התביעה שכנגד התקבלה בחלקה ונדחתה בחלקה. תביעות הנזיקין בגין אי רישום זכויות, מתן חשבונות וסעד הצהרתי בעניין תכנית החלוקה נדחו, ואילו התביעה לסעד הצהרתי בגין הסכם הניהול נדחתה.