בג"צ 483/88

תקציר

פסק הדין מתייחס לעתירה שהגישו בעלי קרקעות בעיר נתניה, שערערו על תוכנית מתאר מקומית שכללה חלוקה מחדש של אדמותיהם ללא הסכמתם. העותרים טענו כי מנגנון החלוקה מחדש הופעל מטעמים זרים ולא משיקולים תכנוניים. עוד נטען, כי הרשויות לא עמדו בדרישות חוק התכנון והבנייה, ובפרט בכל הנוגע לחישוב תשלומי האיזון בתהליך החלוקה מחדש. בג"ץ פסק נגד העותרים בשני המקרים. בית המשפט קבע כי לרשות המקומית הזכות לבחור בין הפקעה לחלוקה מחדש כאמצעי לגיטימי להשגת מטרות ציבוריות. כמו כן, נקבע כי הליך החלוקה מחדש כבר עוגן בתכנית קודמת, ולכן יש להתחשב בערכי החלקות שקדמו לאותה תכנית בעת חישוב תשלומי האיזון. עוד ציין בית המשפט כי העותרים נמנעו מלהזכיר בעתירתם מידע חיוני, ובפרט בדבר אי הוצאת היתרי בנייה והכוונה לחלוקה מחדש המוזכרת בנספחי התכנית הקודמת. מחדל זה נתפס כחוסר ניקיון שיכול היה להביא לדחיית העתירה על הסף. לפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשלם הוצאות בסך 3,000 ₪ ליום לכל אחד מהמשיבים.