רע"צ 10081-02-15

תקציר

המבקש ביקש לבטל ו/או להפחית את סכומי שכר הטרחה שנפסק בתיק הוצאה לפועל, אך נדחה על ידי רשם ההוצאה לפועל. המבקשת ערערה על החלטה זו, בטענה כי מאחר שהכספים בתיק ההוצאה לפועל עוקלו לטובתה, פסיקת שכר הטרחה הגבוה פגעה בזכויותיה. המשיב טען כי קבלת טענת המבקש תוביל לכאוס במערכת ההוצאה לפועל. עם זאת, השופטת הסכימה עם המבקשת כי יש לה חלק בהחלטות הנוגעות לכספים שהוחרמו בתיק ההוצאה לפועל, שכן הן השפיעו על יכולתה לפרוע את החוב כנושה. השופט מצא כי החלטת הרשם שגויה ויש לבחון אותה לגופה. לגופו של עניין, השאלה המרכזית הייתה האם הזוכה, שהיה עורך דין המייצג את עצמו, צריך לקבל שכר טרחת עורך דין בהליך ההוצאה לפועל, וכיצד יש לקבוע שכר טרחה זה. השופט עמד על המסגרת הנורמטיבית, שהעניקה למנהל ההוצאה לפועל שיקול דעת לקבוע שכר טרחת עורך דין, אלא אם הוגשה בקשה. השופט התייחס למקרים שבהם התירו בתי המשפט התערבות בקביעת שכר טרחה בנסיבות חריגות, ולשיקולים שנלקחו בחשבון בעת קביעת שכר הטרחה, לרבות המאמץ שהושקע, משך הפעילות והנסיבות הספציפיות של המקרה. במקרה הנוכחי מצאה השופטת כי יש לבטל את שכר הטרחה שנפסק לעורך הדין הזוכה, ולהפחיתו משכר טרחה א' לסכום ראוי והוגן, בהתחשב בנסיבות. השופטת מתחה ביקורת על הפרדת שכר הטרחה שנפסק לעורך הדין הזוכה לבין שכר טרחת הכונס, שהובילה למצב בלתי סביר בו הזוכה קיבל שכר טרחה אוטומטי מבלי שנקט בפעולות כלשהן. החייב לא צריך לשאת בנטל הכלכלי הכפול, ויש לבחון את שכר הטרחה באופן הוליסטי. השופט קבע כי יש לחשב את סך שכר הטרחה בתיק כאילו הזוכה היה מיוצג, בהתאם לתקנות ההוצאה לפועל. בהיעדר נסיבות חריגות, יש לקבוע את שכר טרחת עורך הדין על סך של 12,780 ₪, בנוסף לשכר טרחת הכונס. אם משלבים את שתי האגרות, הסכום הכולל יעמוד על 139,725 שקל. בסופו של דבר קיבל השופט את הערעור, הורה על ביטול אגרה ב' ועל מתן שכר טרחה א' בסך 12,780 ₪, וקבע כי המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 7,500 ₪.