ת"א 52170-06-17

תקציר

כך במקרה של רות ביתר בע"מ נ' יוסף גרנות ואירנה גרנות. התובעת, רות ביתר בע"מ, הינה אגודה חקלאית שיתופית המונה כ-120 חברים שהם התושבים העיקריים של מושב רמת רזיאל. הנתבעים, יוסף ואירנה גרנות, הם תושבי המושב וחברי העמותה. המחלוקת בין הצדדים נסובה סביב מספר פרסומים של הנתבעים שלטענת התובע מהווים לשון הרע נגד העמותה וחברי הוועד שלה, ובראשם היו"ר ברוך פלד ומשה בן-דוד. הפרסומים עוסקים בעבירות בנייה לכאורה שביצעו הנאשמים, וכן בטענות לשחיתות ומעשים בלתי חוקיים של ועד העמותה, לרבות אכיפה בררנית, ניצול לרעה של כוח ומעילה בכספים. בית המשפט מצא כי הפרסומים השני, השלישי והרביעי שיוחסו לנתבעים אכן מהווים לשון הרע על התובע. לא ניתן היה לקשור את הפרסום הראשון ישירות לנתבעים, שכן הוא פורסם פיזית על לוח מודעות בתקופה בה הנתבעים שהו מחוץ לארץ, והתובע לא הביא ראיות מספיקות לכך שהוא פורסם בהסכמת הנתבעים או בידיעתם. עוד קבע בית המשפט כי טענות הנתבעים בדבר פרסומים מותרים לפי סעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע אינן רלוונטיות, שכן הפרסומים המכפישים לא היו חלק מהליך משפטי כלשהו. באשר להגנות שהעלו הנאשמים, קבע בית המשפט כי לא הצליחו להוכיח את אמיתות הטענות, המהווה תנאי מוקדם להחלת האמת כהגנה. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הגנות תום הלב והתגובה הסבירה לפי סעיף 15 לחוק איסור לשון הרע אינן חלות במקרה זה. פרסומי הנתבעים לא הוכחו בתום לב, שכן הם כללו טענות רבות שאינן נכונות, חרגו מתחום הסוגיות שהועלו בפרסומיה הקודמים של התובעת, ולא נכתבו באופן מתון. בנוסף, פרסומי התגובה חרגו מהסביר והתייחסו לסוגיות שונות, תוך שלילת ההגנה לפי סעיף 15(10) לחוק איסור לשון הרע. לסיכום, בית המשפט פסק לטובת התובעת, רות ביתר בע"מ, ומצא את הנתבעים אחראים ללשון הרע ביחס לפרסומים השני, השלישי והרביעי. עם זאת, הנתבעים לא חויבו באחריות לפרסום הראשון בשל היעדר ראיות מספיקות. נקבע דיון נוסף לקביעת הנזקים.